קופרמן, עמירם
בן ברוך ובלה. נולד ביום כ"א בטבת תרצ"ז (4.1.1937) בחיפה. את לימודיו סיים בבית הספר התיכון על-שם "ליאו בק". כבר בתקופת התיכון גילה נטייה לכתיבת שירים. עסק בפעילות חברתית ענפה והיה מדריך ובוגר תנועת "הצופים" וחבר גרעין מעוז הראל בשבט "משוטטי בכרמל". עמירם התגייס לצה"ל באוקטובר 1954, עם כל חבריו לנח"ל. אחרי הטירונות עבר הגרעין להכשרה בקיבוץ דגניה א', שם עבד עמירם ברפת. במסגרת הגרעין, יצא עמירם לאימון מתקדם והשתתף בקורס מק"בים, באוקטובר 1955. בגמר הקורס יצא עם הגרעין לקורס צניחה. עמירם היה בין אלה שלוקטו ליחידה 101, איתה השתתף בכל פעולות התגמול שנערכו אז בארץ: מוצבי הסורים, משטרת קלקיליה, הפשיטה לעזה ומלחמת קדש. בסוף האימון המתקדם יצא עמירם עם חבריו לשל"ת בקיבוץ חצרים (קלטה). בקיבוץ השתקע והתקבל כחבר והשתלב בענף הרפת. עמירם למד רפתנות במדרשת "רופין" וחלם ללמוד רפואה ויטרינרית בהולנד, אך חלומו נקטע באיבו. עמירם נפל כשהתנדב להחליף את חברו הטוב בתרגיל של שלושה ימי אימון באש חיה. ביום כ' באדר תשי"ח (11.3.1958) הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים ואח – יואב. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים". לאחר נפילתו לוקטו שיריו לחוברת שיצאה לאור ב-1972.