קופלוביץ , יוסף

בן לאה ושלמה-דויד, נולד בשנת 1931 בעיר פולטוסק, פולין. למד בבית-ספר יסודי וחי חיי שפע ורחבות בבית הורים אמידים. בראשית מלחמת-העולם השנייה יצא עם אביו (שנפצע בשירותו בצבא הפולני), אמו ואחותו הקטנה בנתיב-הפליטים לשטח הכיבוש הרוסי. בגולה הרוסית עבד הנער קשה בעוזרו לאמו בעבודה לכלכלת האב החולה והאחות. משהחלים האב ומוסדות פולניים הוקמו ברוסיה, נתקבל הנער לבית-חינוך לילדי פליטים. ב-1946 חזר עם ההורים בדרך הרפטריאציה (השיבה) לפולין והמשפחה השתקעה בשצ'צ'ין (שטטין הגרמנית לשעבר). מתוך התשוקה לעלות לארץ-ישראל, נדד דרך מחנות העקורים בגרמניה, הצטרף לקיבוץ-הכשרה של "השומר הצעיר" ונדד גם לצרפת. הוא העפיל ארצה באונייה "יציאת אירופה תש"ז" ("אקסודוס") ועבר בה את כל דרך התלאות עד הארץ וחזרה דרך פורט דה בוק לגרמניה. בשעת מסדר הזיהוי של המוחזרים במחנה פאפאנדורף ניתנה הוראה חשאית למעפילים שימסרו שמות מזויפים והוא הציג את עצמו לפני הבריטים בשם מולדובין מנדל-חיים ובשם זה קיבל אחר-כך רישיון-עלייה. כשהגיע ארצה בינואר 1948 ומצא אותה בסערת מלחמה, הרגיש חובה להצטרף מיד לשורות המגינים, אף כי טרם מלאו לו אז 17 שנה. יוסף התנדב לחטיבת "הראל" של הפלמ"ח והתאמן בבסיס בקרית ענבים. יצא ל"טבילת האש" הראשונה שלו בקרב על נבי- סמואל. לקראת סוף אפריל 1948 נערך בגזרת ירושלים מבצע "יבוסי", שנועד ליצור רצף טריטוריאלי עברי בתוך העיר ובין ירושלים ליישובים שבצפונה. לצורך המבצע הועברה חטיבת "הראל" לירושלים ובליל 22-23 באפריל 1948 יצאו כוחותיה לתקוף את שועפת, בית-איכסא ונבי-סמואל. תנועת הכוח לנבי-סמואל ארכה זמן רב וההסתערות החלה עם שחר. נוכח אש האויב נאלץ הכוח לסגת ובנסיגה הקשה לאור היום היו נפגעים רבים. בקרב זה נפל, ביום י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים.