קופלוביץ, אריה (“קופלו”)

בן אברהם וחוה. נולד ביום י"א בטבת תש"ו (15.12.1945) בעיר מגניטוגורסק אשר בברית-המועצות. בן שלושה חודשים היה כאשר עזבו הוריו את רוסיה כשמשאת-נפשם לעלות לארץ. הם התעכבו בפולין זמן קצר עד ש"הבריחה" העבירה אותם דרך צ'כיה ואוסטריה לגרמניה. אחרי שהמשפחה התנדבה לעלות לארץ בעלייה ב' עם שני ילדיהם הקטנים הועברו לצרפת לשם עלייה והגיעו לחופי קיסריה. בהגיע אריה לגיל-הלימודים התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי "דרור" אשר בקרית-אליעזר הסמוכה לחיפה וסיים בו את לימודיו. לאחר-מכן למד בבית-הספר התיכון "בסמ"ת שליד הטכניון העברי בחיפה וסיים את לימודיו התיכוניים בו. מגיל בית-הספר היה חבר "התנועה המאוחדת" וגם מדריך-נוער בתנועה. התגייס במסגרת נח"ל ועמד להצטרף למשק יודפת לאחר שחרורו. היה בעל כושר מעולה באתלטיקה קלה. בינואר 1964 גויס לצה"ל ואחרי הטירונות התנדב לצנחנים. לאחר-מכן עבר קורס מ"כ, קורס חבלה וקורס-קצינים כחניך מצטיין. כקצין חזר לצנחנים והשתתף בכמה פעולות-תגמול וביניהן סמוע. עבר קורס מרגמות והתמחה בהן. בהיותו בשירות-קבע כסגן מפקד-פלוגה פרצה מלחמת ששת הימים, וביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בקרב שנערך במוצב רפיח. בשעה הזח"ל הראשון שנכנס למוצב לפני כל החטיבה נפגע פגיעה ישירה מאש תותח ואריה נפגע מיד. במיוחד יש לציין את גבורתו של אריה; לא הוא נמלט ראשון מן זחל הבוער כי אם נשאר בזחל מתוך קור-רוח ודאג שאחרון הפצועים יצא. הוא אף צעק להם: "קפצו החוצה והתגלגלו בחול;" אך כאשר רצה גם הוא לקפוץ והתרומם – נפגע מכדורי-האויב. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. בבית-הספר "דרור", אשר בו למד בילדותו, נפתח חדר-תרבות על שמו – "חדר אריה". תלמידי בית-הספר "דרור", בו למד, נטעו מאה עצים ב"יער צה"ל" לזכרו. ההורים הוציאו חוברת לזכרו בשם "אריה". זכרו הועלה ב"תלמים", ירחון תנועת המושבים, בחוברת המוקדשת לבני המושבים שנפלו על הגנת המולדת וכן ב"מבוע", ביטאון עובדי הסוכנות היהודית. בספר "אירועי חיפה" הועלה זכרו על-ידי מתן ביוגרפיה שלו ותמונתו. גם בכתבי-עת שונים ("פנים אל פנים", "בני דרור" – ירחון בית-הספר "דרור") מובאות כתבות לזכרו. מעזבונו הובא ב"גוילי אש", כרך ד', הוא ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל.