קומרוב, גרשם

בן שרה ונחום. נולד בי' בכסלו תרס"ד (29.11.1903), בחרקוב, רוסיה ובהיותו בן שמונה הועלה לארץ ישראל. הוא למד בגימנסיה העברית בירושלים עד שנסגרה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ואז עבר לבית הספר לבנים. אחר כך המשיך לימודיו בבית-הספר החקלאי שבמקווה ישראל. לאחר סיום לימודיו עבד בגננות ובבניין. אחר כך התגייס למשטרה, ושימש פקיד בבית הסוהר בירושלים. שם נמנה גרשם עם חברי ה"הגנה" הראשונים ובשנת 1920 היה בין המגינים בהתקפת הפורעים על העיר העתיקה. במאורעות הדמים של שנת 1929 שימש כמפקד אזור מוסררה. באותם ימים עסק גם בפעולות הש"י (שירות הידיעות) וגם בהדרכה. בערב פורים תר"ץ (ט"ו באדר -c15.3.1930) חזר לביתו שבתלפיות לאחר שיעור הדרכה לקבוצת חברי ה"הגנה" במקור-חיים ובדרך נרצח על ידי ערבי. הוא הובא למנוחות בהר הזיתים ועל מצבתו נחרתו דברי יצחק בן צבי, שהיה מראשי ה"הגנה" בירושלים: "בחיי בן לעמי, במותי בן לאמי"