קולין, ברוניה

נולדה בשנת תרע"ה (1911) בזאווירצ'ה, פולין. בילדותן נתייתמו היא ואחותה מהוריהן ועל ברוניה הוטל עול פרנסת המשפחה וחינוך האחות. הקשיים מנת חלקה בנעוריה חישלוה ועם זאת פיתחו בה רגישות למעשי עוול ותודעה חברתית עמוקה שבאו לביטוי בשיחות רבות עם חבריה. גם הרבתה לקרוא ולצפות בהצגות תיאטרון. לימים הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" ונשאה את נפשה לעלות לארץ ולהתיישב בקיבוץ. בשנת 1931 עלתה לארץ ישראל והצטרפה לקיבוץ "עין הקורא" שליד ראשון לציון. גם בארץ לא פסח עליה הסבל: בחודשים הראשונים לשהותה בקיבוץ נפצעה בעינה מיריה בשוגג. היא סבלה כאבים עזים אולם עמדה בהם באומץ. לאחר שאחותה, שנותרה בפולין, התאלמנה מבעלה והיתה מטופלת בשלושה ילדים, חשה ברוניה כי היא זקוקה לתמיכתה. היא נאלצה לעזוב את הקיבוץ וקיבלה עבודה במסעדה הקואופראטיבית של הפועלים בתל-אביב. כבכל מלאכה שעשתה, כך גם במסעדה הצטיינה בעבודתה וזכתה להערכת כל חבריה. לאחר כשנה של עבודה מאומצת חשה עייפות רבה ובכ"ו באב תרצ"ו (14.8.1936) נסעה לנוח בבית-הבראה ביערות הכרמל. המכונית שבה נסעה, בחברת שלושה נוטרים, חלפה ליד הכפר הערבי דאמון. באחד מסיבובי הדרך נתקלו במחסום של אבנים ומן המארב נורו לעבר המכונית מספר מטחים. כל נוסעי המכונית ובהם גם ברוניה, נהרגו במקום. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בחיפה. רשימות על דרכה פורסמו בספרים "בדם ובאש", "מאורעות תרצ"ו" ובקובץ "לזכר חללי יערות הכרמל".