קולטון, מרדכי (מוטי)

מרדכי (מוטי), בן רוזה ואברהם, נולד ביום ג' באייר תשי"ג (18.4.1953) ביפו. הוא למד בבית-הספר היסודי "ראשונים" בבת-ים. שנתיים למד בבית-הספר התיכון המקצועי "הולץ" בתל אביב ושנתיים – בגימנסיה הריאלית, ובקיץ 1970 עמד בהצלחה בבחינות בגרות חיצוניות. נער עירני ותוסס היה מוטי, וידידיו כינוהו בחיבה "ג'ינג'י". בבית-הספר היסודי הצטיין במיוחד בשיעורי המלאכה. "עבודותיו של מוטי היו היפות ביותר, המדויקות ביותר. קצב העבודה שלו היה מסחרר ממש", מספרים חבריו ומציינים שהיו לו ידי-זהב. הוא בנה במו-ידיו את סמל בית-ספרו, סמל המתנוסס עד עצם היום הזה בכניסה לבניין. נער חברותי היה וכשמלאו לו י"ב שנים הצטרף לתנועת "הצופים" בעירו. חבריו לתנועה סיפרו, שבטיולים ובמחנות היה מוטי "צמוד" לפטיש. בחריצות תקע יתדות, קשר חבלים והקים אוהל אחר אוהל. "כשתיכננו הכשרת שטח או הקמת מגדל, פנו אל מוטי. אחר כך מינו אותו מחסנאי השבט. הוא היה אחראי על אחזקת הציוד ועשה מלאכתו בלא דופי". שעות הלימודים בבית-הספר היו "החלק הטפל" במערך היום. בשעות הפנאי היה עסוק וטרוד; מגיל צעיר התנדב לפעול בתחנת "מגן-דוד אדום", כעוזר לחובשים, היה תורן בערבי שבתות ויצא עם עמיתיו למבצעים מיוחדים. מוטי היה גם חובב ספורט, שיחק בכדורסל בנבחרת בית-ספרו והשתתף במשחקיה של קבוצת הכדורסל "אליצור" בת-ים. הוא עסק גם בדיג ובצלילה. כשיצאה אחת ממשלחות הנוער הישראלי להולנד, נבחר מוטי בין היוצאים. "הנערות ההולנדיות התרפקו עליו", סיפר ידידו הטוב, שמואל. "הן שיחקו בתלתלי שערו האדמוני והתפלאו לנוכח קומתו התמירה. אני זוכר כיצד ישב באמצע החבורה העליזה. כולם שרו אז 'ג'ינג'י זה אופי, ג'ינג'י זה צבע', והוא חייך…" מרדכי גויס לצה"ל בראשית מאי 1971 והוצב לחיל הרגלים. ערב גיוסו לצה"ל שוחח עם חבריו על השירות הצבאי. הוא דחה את הפצרותיהם לשרת עמם במסגרת גרעין נח"ל. "בנח"ל לא עושים מאומה. מחצית הזמן נהנים בקיבוץ, וזה לא שירות צבאי!" – פסק. "מוטי ביקש לתרום תרומה של ממש", אמר חברו. תחילה השתלם בקורס צניחה והוענקו לו "כנפי צנחן". אחר-כך השתלם בקורס חובשים קרביים ושירת כחובש קרבי ביחידת שדה. מוטי ראה את עתידו כרופא, וביקש ללמוד רפואה בתום תקופת שירותו. חרף הקשיים הפיסיים שנכונו לו ביחידה, לא התלונן ולא התמרמר. הוא עשה מלאכתו בלא דופי, התנדב לפעולות מיוחדות, עשה כל שביכולתו כדי להקל על חבריו לנשק. "בסיירת נושרים רבים, אבל מוטי נשאר", סיפרו חבריו, בציינם שהם זוכרים אותו כחייל גאה ומסור. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה היחידה של מוטי לחזית הדרום, והוא השתתף בקרבות הבלימה ולחם באומץ מופתי ובמסירות. ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973) נמנה מוטי עם צוות זחל"מים שנע בציר "נחלה" בסמוך לתעלה. תוך כדי תנועה ספג הזחל"ם שלו פגיעה ישירה. אנשי הצוות ובהם מוטי נהרגו בו במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. הוא השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים להורים השכולים, ציין מפקד היחידה את פועלו של מוטי כחובש קרבי: "מרדכי השתלב יפה בקרב חבריו ליחידה והיה במיעוט המובחר, שסיים אימון לחימה בהצלחה. כשנשלח לקורס חובשים גילה בו אתגר חדש והתמודד עמו בהצלחה. הוא היה תאב דעת ועשה כל מאמץ כדי לשפר את יכולתו כחובש קרבי. בנושאים המקצועיים עליהם היה אחראי, נתגלה כקפדן ומסודר. קנאתו לציוד היקר, שהופקד בידיו הייתה לשם דבר… אבד לנו חובש מעולה, חייל טוב ומעל לכל – רע נאמן". חברי "מגן-דוד אדום" בבת-ים קראו את חדר המתנדבים בתחנתם על שמו של מוטי ז"ל.