קולודרו, בנימין

בן רחל ושלמה-בכור, נולד ביום ח' בתשרי תרפ"ה (6.10.1924) בעיר איזמיר, תורכיה ולמד בבית-הספר של חברת "כל ישראל חברים" ("אליאנס"). בהיותו בן 14 גברה בו התשוקה לעלות לארץ-ישראל, וכשסירבו הוריו להרשות לו זאת, לקח שני זוגות מכנסים, מכרם, ויצא לדרך. בסוריה נתפס והוחזק כחצי שנה בכלא, במשטר של מכות ועינויים, עד שחלה. כשהבריא קצת ברח משם, אף כי ידע את הסכנה הכרוכה בכך, וב-13.8.1943 הגיע לארץ ברגל דרך גבול לבנון, תוך עקיפת שומרי הגבול. בבואו הצטרף לחברת-נוער בגבת, הועבר לסביבת כפר סבא, וכשמצא בהכשרת הפלמ"ח בכפר סבא וברמת הכובש חברים מתורכיה – הצטרף אליהם. הוא מילא כל תפקיד באמונה ובמסירות והשתתף בהעלאת מעפילים אל החוף, במבצעי המאבק בבריטים (פיצוץ גשרים ומסילות-ברזל) וב"ליל-וינגייט" בתל-אביב ועוד. בנימין היה ידוע ביחס חברי, בעליזות נעורים, בהתעניינות בכל בעיות העם והארץ ובכיבוד הזולת. משסיים את שתי שנות שירותו בפלמ"ח התגייס לפל"ם בחיפה והשתתף בפעולות נגד ארגוני הפורשים ואחר-כך נגד הערבים והאנגלים. במלחמת-העצמאות שירת בחטיבת "כרמלי" ולחם על שחרור חיפה. אחר-כך צורף עם חלק מהפלוגה ליחידה אחרת בחטיבה. היה מטובי המקלענים, וכשאמרו לשולחו לקורס קציני מכונות-ירייה סירב ללכת, כי רצה להיות חייל טוב בלי לפקד ולהשתרר על אחרים. בנימין יצא עם גדודו אל הגליל והצטיין באומץ ובגבורה בקרבות. באחרונה השתתף במבצע "ברוש", שמטרתו היתה לחסל את ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן. לחם בקרבות העזים על משלט ח'ירבת ירדה, שעבר מספר פעמים מיד ליד, ובקרב על משלט זה נפל, ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.