קולודוני, משה

בן טייבה ואיסר. נולד בשנת תרע"ה (1915) בפינסק שברוסיה הלבנה למשפחה בת שמונה ילדים. בהיותו כבן עשר נתייתם מאביו, ואמו עלתה לארץ-ישראל עם ילדיה הצעירים להצטרף אל הגדולים יותר שעלו שנים אחדות קודם לכן. האם וילדיה השתקעו בחדרה ומשה למד שם בבית-הספר העממי. בגיל צעיר התחיל לעבוד במקצוע הנגרות, הצטרף לאגודת הספורט "הפועל" והשלים השכלתו בשיעורי ערב. בהיותו כבן שבע עשרה הצטרף לקיבוץ הארצישראלי של השומר הצעיר שהכשיר עצמו בפתח-תקווה ולימים עלה עם חבריו לאילון שבגליל העליון. בהיות באילון השתתף גם בעלייה לחניתה. הוא השקיע מחשבה ועבודה רבה בתיכנונה ובבנייתה של מכונת סיקול המתאימה לתנאי הקרקע הסלעית והיה קשור עם אישי ציבור שעסקו בנושא זה. כמו כן תיכנן מכונות חקלאיות נוספות. תקופת מה שימש כנוטר בקריית ענבים וגם שם השקיע מרץ רב בתיכנון תכנית לשריון מכונות משא לצרכים בטחוניים. כל אותו זמן ביקש לרכוש לעצמו השכלה מסודרת בתחומי התעניינותו ומעשיו אבל הדבר לא נסתייע בידו. בראשית מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושירת בסוללה ארצישראלית של תותחים אנטי-אוויריים. במהלך שירותו עלה לדרגת קורפוראל. גם בצבא בלטה נטייתו למכונאות ואף הכין תכנית של מכשיר אוטומטי לטעינת תותחים. לשם שיכלולה של תכנית זו קיבל חופשה מיוחדת ועמד בקשרים עם הטכניון שבחיפה. בשורות חיל התותחנים שירת פרק-זמן בקפריסין ושם עסק גם בהברחת נשק ל"הגנה". מאוחר יותר הועבר לחיל ההנדסה ושם המשיך בפעולה זו למען ה"הגנה". בי"ז בחשוון תש"ה (3.11.1944) נהרג משה בתאונת דרכים במצרים. הוא הובא למנוחות בבית הקברות בג'ניפה. הניח אם, אחים ואחיות. שמו הונצח בספר "בכל מאודם". בתחקיר שנעשה בשנת 2017 נמצא שמקום מנוחתו בתל אל כביר, במצרים. ציון מיקום קבר 5H3. יחידה Royal Engineers. דרגה Driver.