קוך, יעקב

יעקב (יענקל'ה, כוכי), בן דורה ויוסף, מניצולי השואה, נולד ביום ז' בחשון תש"ח (21.10.1947) במחנה המעפילים בניקוסיה שבקפריסין, ועלה ארצה עם משפחתו ביום הכרזת המדינה. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם מנחם אוסישקין ובנוה מגן בבית-הספר התיכון "השרון", במגמה הביולוגית. יעקב היה תלמיד מצטיין, בעיקר בלימודי המתמטיקה, וציוניו היו גבוהים מאוד. הוא הרבה לקרוא ספרים בתחומים שונים – ספרי מדע, ספרי הרפתקאות וספרים בנושא הקרימינולוגיה. לחבריו התלמידים עזר תמיד בלימודיהם ובהכנותיהם לבחינות. יעקב גויס לצה"ל במחצית פברואר 1966, ולאחר השתדלויות רבות הוצב בחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון", ובקורס מפקדי טנקים, שהיה בו חניך מצטיין. לאחר שמילא תפקידו בהצלחה רבה ביחידת שריון שלחוהו מפקדיו לקורס קצינים ולהשתלמות בקורס קציני שריון, שאף בו היה חניך מצטיין. כשפרצה מלחמת ששת הימים, נשלח כחבריו, חניכי קורס הקצינים, לחזית בסיני והיה נהג בטנק של אל"מ שמואל גונן. יחד אתו הגיע תוך קרבות קשים אל גדות תעלת-סואץ. הוא היה אהוב על חבריו ושימש דוגמה ומופת לפקודיו. מפקדיו כתבו עליו בחוות דעתם: "יעקב הוא קצין אחראי, בעל יזמה ותושייה, בעל כושר מנהיגות ואומץ לב בקרב, יש לו תפיסה טקטית וידע מקצועי רב ורצון עז להצליח. ניתן לסמוך עליו במצבים קשים; יש לו כושר הדרכה מעולה וחוש צדק מפותח מאוד". על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר חזר ללימודים. הוא נתקבל לטכניון העברי בחיפה, בפקולטה להנדסה אווירונוטית. כעבודת גמר בטכניון בנה ותכנן דגם של מטוס סילוני והוענק לו על כך ציון גבוה "בהוקרה". כחודשיים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים החל לעבוד כמהנדס בתעשייה האווירית. ביתו של יעקב היה בית ציוני חם וצדקת המפעל הציוני והיהודי היו לדידו בבחינת "מובן מאליו". הוא הרבה לטייל בארץ ולתור בה ברכב וברגל, כדי להכירה היטב. יעקב היה חברותי מאוד וקל להתיידד, אהב לבלות בקרב ידידיו הרבים, ולעתים גם להתבדח עמם ולהתלוצץ. כל ימיו היה בן נאמן להוריו, אח מסור לאחיו הצעיר דוד ובעל אוהב לאיטה, שנשא לאישה בתחילת 1973. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לחזית ברמת הגולן. ביום השלישי לקרבות, כשנסע בראש יחידתו בפריצה באזור חושנייה, נפצע בידו, אך מיאן לקבל טיפול ולא נענה להפצרות מפקד הגדוד שביקשו לעבור למוצב עורפי. בקרב שהתחולל למחרת, ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973) ליד תל-פאזרה, נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה ויעקב נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. בדברי ההספד אמר מפקדו: "יעקב היה מהמפקדים שנהגנו לכנותם 'מקצוענים'. הוא היה קצין שריון מנוסה ובקי, שעמד בכל המצבים האפשריים וידע לעמוד בפני אתגרים. הוא לא התרגש במצבים קשים. פקודותיו היו שקטות ומשרות ביטחון, ואנשיו שאבו ממנו עידוד רב. אנו מרבים לדבר על דוגמה אישית ועל מנהיגות בקרב, ויעקב הגשים זאת הלכה למעשה". חטיבתו הוציאה לאור חוברת לזכר אנשיה שנפלו במלחמה, ויעקב בתוכם; בחוברת זיכרון בשם "בנינו", שהוציאה לאור המועצה המקומית של רמת השרון, פורסמו דברים לזכרו.