קויפמן, בצלאל (ליקא)

בן אנה ומנדל, נולד ליד העיר יאסי, רומניה. למד בבית-ספר יסודי רומני וקיבל גם חינוך יהודי מסורתי. הוא למד מסגרות ועבד ביאסי בבית-חרושת לכלי-ברזל. לאחר שעבר בשלום את כל מוראות מלחמת-העולם השנייה, לא ראה עתיד לעצמו ולהוריו ברומניה ולכן יצא ב"נתיב הבריחה" לאוסטריה ולגרמניה, שם היה מדריך נוער במחנה עקורים, ואחר-כך עבר לאיטליה. בסוף חורף תש"ח התגייס למחנה-אימונים של ה"הגנה", למד את השימוש בנשק וציין בקורת-רוח, שההכשרה הקשה עשתה אותו לחייל טוב. וכך כתב להוריו: "אני עברתי את הקורס הזה וגם את השני, ועתה, כשיש צורך בנוער בארץ, אף אני מציע את שירותי, למען תוכלו לבוא אחרי אתם ואחי לארץ הקדושה. ואם יהיה הניצחון לנו, כמו עד עתה, לא יהיה כחיינו ליופי, כי כולנו נוסעים לחיות בארץ – זוהי הסיסמה ובשמה ננצח". בצלאל בא לארץ עם שיירת גח"ל (גיוס חוץ-לארץ) ב-28.4.1948 ואחרי ימי-אימון נוספים הוצב בחטיבה 7. עם כניסת הלגיון למלחמה הוחמר מצבה של ירושלים והדרך אליה נותקה על-ידי מערך הלגיון בלטרון. לפריצת הדרך תוכנן מבצע "בן-נון" והמשימה הוטלה על חטיבה 7. לוחמי החטיבה נתקלו בכוחות אויב עדיפים ונאלצו לסגת. בקרב זה נפל, ביום ט"ו באייר תש"ח (24.5.1948). ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.