קוילר, שמואל (שמוליק)

בן יוכבד ודוב, נולד בשנת תרע"ה בעיר רובנה שבווהלין (שהשתייכה בין שתי מלחמות-העולם לפולין) וכשנתמנה אביו לחזן בבית-הכנסת בקהילת קרמניץ עבר לשם בגיל תשע ובקולו הנעים שר במקהלת אביו ולמד גם לנגן במנדולינה. שמואל למד בבית- ספר יסודי פולני, ב"חדרים" וב"ישיבה", ובגיל 13 התחיל ללמוד כריכת-ספרים. לאחר שהוזמן לשיר בנשף קן "השומר הצעיר" הצטרף לתנועה. בהכשרה בחלם ובלובלין הפליא בכוח סבלו בעבודות-סבלות קשות, למרות גופו הצנום, ונחשב בין הפועלים הרצויים ביותר למעבידים. בשעות הערב היה עוסק במקצועו, בהתקנת אלבומים לחבריו. בהכשרה הכיר את חברתו לחיים ולאחר שאושר לעלייה ולא יכול לעלות יחד עימה באותה שיירה, חזר הביתה והשתכר בעבודה להוצאות הדרך וב-1939 יצא עם חברתו בשיירת מעפילים והם הגיעו בפברואר אותה שנה לחוף נהריה. הוא הצטרף לקיבוצו מצפה-הים, שהיה אז בנתניה. בשנת 1942 עזב את אישתו ואת ילדו הפעוט והתגייס לצבא הבריטי. בגלל בריאותו הרופפת סירבו לצרפו לבריגדה היהודית ב-1944 ורק אחרי בקשות והפצרות נתקבל לבריגדה כנהג. באיטליה שירת תחילה בפלוגת חבלנים ומפני-מוקשים, ובמערכה על הפו – בהובלת ציוד ואספקה לקווים הקדמיים. במכתביו הביתה נתן ביטוי להנאתו האסתטית מנוף איטליה ומאוצרות אמנותה ואחר-כך מהשתתפותו בניצחון על האויב הנאצי ומעזרתו לשארית הפליטה, בה עסק עם חבריו בעוברם דרך ארצות האויב אוסטריה וגרמניה עד לארצות השפלה. כששוחרר, חזר הביתה אל קיבוצו, שהתיישב בינתיים בשפלת עזה ונקרא בשם יד מרדכי. כנגר למד נגרות ועבד במקצועו. בחורף תש"ח, תרם את חלקו למשימות בשמירה ובהגנה וגם במקצועו הצבאי האחרון, בנהגות, כשהדרך אל הקיבוץ היתה מלאה סכנות. באחרונה צורף אל יחידת פל"ם ולחם בכל סוגי הנשק שבידי הקיבוץ נגד הפולש המצרי. גם לאחר שנפצע סירב לעזוב את המערכה. תחילה עזר בהגשת תחמושת, אך מיד חזר לפעולה בנשק. כשפרץ טנק מצרי למבוא המשק יצא לקראתו מצויד בטומיגן ובשני רימונים. ברימונים אלה הוציא את הטנק מכלל פעולה אך צרור כדורי אויב פגע בו והפילו ביום י"ד באייר תש"ח (23.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ביד מרדכי.