קוטנר, ישראל (“קצ’לה”)

בן אריה וצילה. נולד ביום י' במרחשון תש"י (2.11.1949) בחיפה. למד בבית-הספר היסודי "שלוה" בעיר. הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד" בסניף בת-גלים וספורטאי מצויין, שאהב לשחות ועבר גם קורס מצילים. בבית-הספר היסודי השתתף בכל הפעולות החברתיות – בהצגות, בשירת המקהלה ובנגינה, אך בעיקר בספורט. את שעות-הפנאי בילה בשירה, בנגינה בגיטרה ואף בכתיבת שירים. אחרי שסיים לימודיו בבית-הספר היסודי המשיך בבית-הספר התיכון המקצועי "בסמ"ת" בחיפה וגם שם הצטיין כתלמיד רציני ושקדן. הוא נהג בהוריו יחס של כבוד והערכה והיה אדיב וחברותי עם ידידיו, לכן היה ביתו תמיד מלא חברים שבאו לבקרו. לאחר סיום לימודיו התיכוניים רצה להמשיך בלימודים בטכניון העברי במסגרת העתודה, אך הדבר לא נסתייע לו. ישראל גויס לצה"ל באוגוסט 1967, אך לא זנח את רעיון הלימודים. לאחר הטירונות שירת כשנה בחיל-התותחנים וכתום שנה זו הצליח להגיע לחיל-הים ולהצטרף לקורס-חובלים. בקורס זה היה אחד החניכים הבולטים והמצטיינים. ביום ל' בסיון תשכ"ט (16.6.1969), בתקופת הקורס, נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. חברו, שגר עמו בכפיפה אחת במשך כל חודשי ההכנה הארוכים והכיר אותו מקרוב, כתב עליו כי "הוא היה בחור בעל לב פתוח לכל אחד. תמיד היה נכון לעזור לחברו בשעת צרה, אם בעזרה ממשית או במלה טובה – – – לכל אירוע ושמחה היה מוכן להושיט יד בארגון ועד מהרה הפך ל'מפתח' להצלחת כל מסיבה. את כל התפקידים האלה לקח על עצמו מתוך שמחה ורצון והיה נכון לעזור לחלשים ממנו. אינני זוכר מקרה שפנו אליו בבקשה והוא יכול היה לעזור וסירב. החיוך התמידי היה רק ביטוי חיצוני לאופיו ולדרך-התנהגותו – חביב, טוב-לב, ומעל לכל – ידיד וחבר מצויין". במכתב תנחומים להוריו כתב מפקדו: "בנכם הגיע אלינו, לאחר שהתנדב לקורס-החובלים, מיחידה קרבית בצה"ל. עז היה רצונו להיות קצין בחיל-הים ורצון זה זכה להערכת מפקדיו וחבריו של ישראל. בחיל שימש בהתנהגותו ובמסירותו אות ומופת. אהוב היה על חבריו וזכה להערכתם בפעלו למענם. כמפקדו הנני משוכנע כי בהתאם לרמת הידע והכושר שגילה, היה זוכה להצטרף לשורות הקצונה בחיל. בשם חבריו ומפקדיו ובשמי, הרשו נא לי להביע את תנחומינו וצערנו העמוק על אסונכם".