בן מטילדה ומשה. יצחק נולד בעיר איזמיר שבתורכיה בי"ג בסיון תשט"ו (3.6.1955). הוא למד בבית ספר יסודי בארץ הולדתו. יצחק היה פעיל בתנועת בית"ר ותכנן לעלות לארץ ישראל. אחיו הקדימו ועלה ארצה, ויצחק נהג לבקרו. כתוצאה מביקורים אלו גמר אומר לעלות לישראל. את חלומו מימש בשנת 1970, ועלה ארצה במסגרת עליית הנוער. יצחק עלה ארצה לבדו, כשרק כמה חברים מתורכיה מגיעים איתו. בארץ בחר ללמוד בפנימיית "נעורים" בנתניה, במגמת טכנאות מטוסים. בעלותו ארצה בקושי ידע יצחק עברית, אך בתוך זמן קצר השתלב בלימודים ואפילו הפך בסוף אותה שנה לתלמיד מצטיין. מכך אנו למדים על הרצון העז ועל הדבקות במטרות שהציב לעצמו. מבחינה חברתית בלט תמיד יצחק בזכות אותו חוש הומור שאסף סביבו את כל חבריו. הוא התחבב על כל סגל בית ספרו והרגיש בפנימייה כבביתו. יצחק סיפר תמיד על תקופת לימודיו בפנימייה בגעגועים רבים לתקופה ולאנשים. הוריו של יצחק לא עמדו בגעגועים אליו, וכעבור שנה ויתרו על כל רכושם ועלו ארצה. הדבר הביא לאיחוד המשפחה, דבר שהיה מקודש בעיניו של יצחק. יצחק סיים את לימודיו בהצלחה והתגייס לצה"ל. הוא הוצב בטייסת בחצור בתפקיד טכנאי מטוסים – עבודה הדורשת אחריות רבה, ויצחק מילא את תפקידו בדייקנות ובמסירות תוך ויתור על חייו הפרטיים. מפקדיו העריכו אותו מאוד והוא נבחר כחייל מצטיין. יחסיו עם מפקד הטייסת היו מעולים, עד כי איפשר לעצמו לנזוף במפקד הטייסת על הזנחת אלמנת חייל מהיחידה שנספה. יצחק המשיך לבלוט מבחינה חברתית גם בצה"ל, הן בגלל חוש ההומור והן כי היה טבח מצטיין, שכל אישה הייתה מתפעלת מתבשיליו. לאחר סיום שירותו בצה"ל הוצע לו לחתום קבע, אך יצחק סירב, בנימוק שאינו רוצה להיות אחראי לטעויות של טכנאים שעלולות לקפח חיי אדם. לאחר שחרורו ניסה יצחק למצוא את עצמו בעבודה סוציאלית ואף התקבל, אך לבסוף החליט להתגייס למשטרה כי שם ראה את ייעודו. מתחילת שירותו במשטרה בלט יצחק מכל חבריו, ומפקדיו ראו כי הוא בעל פוטנציאל לקידום. יצחק השקיע את כל כולו בעבודתו כחוקר ולמד את הנושא ביסודיות רבה ובדייקנות. את תפקידו הראשון במשטרת ישראל מילא יצחק כחוקר שדגל בערכים של צדק חברתי ובשמירה על חברה הוגנת וצודקת. חשב שבכוחו לשנות נורמות התנהגות במשטרה, אך מהר מאוד השכיל להבין וללמוד את כללי המשחק. בעקבות כישוריו המליצו עליו מפקדיו והוא יצא לקורס סמלים בבית הספר הארצי בשפרעם. בקורס זה בלט יצחק בכושר קליטתו ולכן הוחלט על ידי פיקוד בית הספר להשאירו בהדרכה. אופיו של יצחק היה אופי של מורה ומדריך, דבר שגרם להצלחתו בתחום. ליצחק היה כושר דיבור וכושר שכנוע, והוא ידע לקרוא בין השורות ולהקסים את כל שומעיו. לכן עשה חיל בעבודתו. בהיותו מדריך בשפרעם הדריך מחלקות שונות כגון: חוקרים, בילוש, סיור, שוראים. מפקד ביה"ס הוקסם מאישיותו ולא רצה לוותר עליו, לכן הגיע להסדר שיצחק ישמש כספרן וכמדריך. גם בתפקיד המנהלי הזה השכיל יצחק להפיק תועלת, הן אישית והן לסובבים אותו. תקופת היותו ספרן תרמה רבות להתפתחותו המקצועית והוסיפה לו עוד מימד מקצועי בשל העיסוק בעדכון חוקים, פסקי דין וכדומה, דבר שבזכותו זכה יצחק להיות תלמיד מצטיין בקורס קצינים. כמו כן התמקצעותו הביאה קצינים וחוקרים להתייעץ עמו בנושאים השנויים במחלוקת. למי שלא הכיר את יצחק – מבחינה חיצונית נראה יצחק כשוטר קשוח הממלא את עבודתו ביעילות וברצינות, והדבר גרם לעבריינים ולשוטרים חסרי מוסר עבודה לשנוא אותו. אך מי שהכירו זכה ממנו ליחס חם, אוהב, מגן ואנושי. בהיותו בשפרעם הכיר את אשתו לעתיד פנינה, ואחר כך גם הועסקו יחד בעבודה מעשית ברמת גן. הם התחתנו ב-10.9.81. הזוג חיפש דירה באזור קרוב לשפרעם, שם שירת יצחק, ולבסוף החליטו ובחרו בנצרת עילית. בשנת 1984 יצא יצחק לקורס קצינים יעודי. בתחילה לא רצה לצאת לקורס מחשש שאם יהיה קצין ירצה לשמש דוגמה, ועקב כך ייעדר מהבית ויתמסר כל כולו למשטרה, אך בעקבות שכנועים נעתר ויצא לקורס. בקורס הוא התחבב על כל חבריו ומפקדיו, בלט ברמת ידיעותיו ובחוש ההומור שלו, וסיים את קורס הקצינים כחניך מצטיין מחלקתי. בסיום קורס הקצינים נבחר יצחק לשרת כקצין חקירות בתחנת טבריה. בזכות מזגו הנוח וידיעותיו בלט יצחק בתחנה והתחבב על מפקדיו ועל פקודיו. תקופת השירות בתחנת טבריה הייתה תקופה קשה אך מהנה בעבורו. בהיותו קצין חקירות בלט יצחק כמפקד קשוח כלפי עבריינים וכשומר על עקרון שוויון לכולם בפני החוק. בתקופה זו הזניח יצחק את בריאותו והסרטן החל להתפשט בגופו, עד שנפטר בשלהי 1986. מפקח יצחק נפל בעת שירותו בג' באלול תשמ"ו (6.9.1986). בן שלושים ואחת היה בנפלו. הובא למנוחות בנצרת עילית. הותיר אחריו אישה – פנינה, ושני ילדים – משה ושלום. רעייתו של יצחק, פנינה, כתבה בחוברת לזכרו, ששמה "כך נזכור אותך קוזי": "יצחק מת בקדושה, כאשר בערב יום שבת הדליקה אשתו נרות שבת בחדר, חברו משולם הגיע ברגל לצורך עשיית קידוש שבת ויצחק הבחין בנעשה סביבו באותה עת. התפללנו ליציאת נשמתו הקדושה. ה' שגאל אותו מייסוריו, רוח ה' תניחנו בגן עדן, שם תהיה מנוחתו, ונשמתו תהיה צרורה בצרור החיים, אמן".
