קוז’וקרו, יצחק (‘קוזי’)

בן זיגו ופנינה. נולד ביום כ"ט בשבט תשי"ז (31.1.1957) בחיפה. למד בבית-הספר היסודי 'רמות'. כבר בילדותו התבלט כילד עליז וערני, המקרין שמחת-חיים על סביבתו. בחוש-ההומור ובלהט- השובבות שלו השרה בבית-הספר אוירה של צחוק ושמחה. כתבה עליו המחנכת אילנה: "לגבי – יצחק הוא אותו ילד מכיתה ח' שנמשים זרועים על פניו, בלוריתו מתולתלת וחיוך של שובבות מרצד תמיד נכנס לכיתה כרוח-סערה, לחייו עוד לוהטות ממשחק שהצלצול קטעו, כדור-הרגל תחת בית-שחיו וקולו ממלא את חלל הכיתה כהד רועם. ועוד פנים ליצחק. כש'קראתיו לסדר', היה חושב ושוקל. אם הסכים לביקורתי – קיבלה, ודומני שאף התייחס אליה; אם לא – לא היסס מלחלוק עלי ולהישאר איתן בדעתו." לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי התקבל קוז'י לבית-הספר המקצועי 'שפרינצק' במגמה של מכונאות. כאן סיים במגמה של חשמל, ואת תעודת-הבגרות, בציונים טובים במיוחד, קיבל בבית-הספר 'מישלב'. בעת לימודיו הרבה קוז'י לעסוק בספורט ושלוש שנים שיחק כשוער בקבוצת 'הפועל' נעורים בחיפה. כן היה חבר בגדנ"ע ובתנועת 'הנוער העובד והלומד'. עם חבריו לתנועה הקים את גרעין הנח"ל 'אביטל', ואתם יצא לשל"ת מוקדם לעין-זיון שברמת-הגולן. יצחק אהב ספרות והרבה לקרוא, ומוריו נהגו להתפעל מניתוחיו הספרותיים. יצחק גויס לצה"ל במחצית ינואר 1976 והתנדב לנח"ל. כבר בטירונות נתגלו סגולותיו הצבאיות והחברתיות במיטבן. במסעות הקשים ביותר ובאימונים המפרכים היה תמיד סוחב ומוביל בראש ומתגלה כחייל מצטיין. מספר חברו ברקו: "זוכר אני היטב את ימי האימונים הראשונים בבסיס הטירונים, כאשר לאחר יום מעייף של ריצות ואימונים מפרכים היינו חוזרים לאוהלים ונופלים הרוגים על המיטות… קוז'י לא היה מסוגל לראות את חבריו בסבלם ולכן היה מתחיל לספר בדיחות וסיפורים אשר היו מיד מעלים את המורל באוהל. אחת מתכונותיו היפות והנדיבות היתה עזרה לזולת." לאחר הטירונות הועבר להיאחזות נערן ותרם את חלקו לקידומה. בשל מחלת צהבת קשה נאלץ להיפרד מן הגרעין לזמן רב וחזר אליו רק ערב העלייה על הקרקע בהיאחזות צלמון. משם נשלח לקיבוץ מנרה והשתלם בענף המדגה. קוז'י היה אהוב על חבריו לגרעין בזכות טוב-לבו, נכונותו לעזור ואוירת העליזות שהיה משרה. הוא שארגן טיולים, שתיקן תנור עשן ופטיפון חורק, שאהב להאזין למוסיקה ולרוץ יחף על שפת הים. ביום א' באדר תשל"ז (19.2.1977) נפל יצחק בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות. חבריו לגרעין הוציאו לזכרו חוברת בשם 'קוז'י', ובה דברים מפי חברים, מורים והורים.