קוהל, מונדק (יואכים)

נולד בשנת תרע"ה בעיר טרנופול, במזרח גליציה למשפחה אדוקה. למד ב"חדרים", בבית-מדרש ובבית-ספר יסודי. בהיותו בן 13 התמרד נגד משטר בית ההורים והצטרף לקן "השומר הצעיר", אך נשאר קשור מאוד לאמו ולא פעם ויתר למענה על טיולים והנאות אחרות בתנועתו. עבד לסירוגין בכריכת-ספרים וכפועל-דפוס. בתקופת שירותו הסדיר בצבא הפולני נשלח לבית-ספר לקצינים, התמחה בהפעלת מקלעים כבדים והיה בעל דרגה בצבא. אחרי שחרורו הצטרף להכשרה של תנועתו ואם כי היה מטבעו שתקן ונחבא אל הכלים, כעדות חבריו להכשרה, הורגשה פעולתו בחיזוק רוח הגימנזיסטים המפונקים לשאת בסבל חיי חלוצים, שקיומם החומרי תלוי בשכר עבודה, שהשגתה היתה כרוכה בקשיים מרובים, וכן בגיבוש הרעיוני של החבורה. בגלל חיוניות פעולתו בהכשרה ובתנועה עוכבה עלייתו עד שגויס שוב לצבא הפולני עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה. עם כניסת הרוסים לטרנופול הסתדר בעבודה במפעל-דפוס גדול, הסתגל לחיים במשטר החדש, אם כי מצא בו גם פגימות, הוכר כעובד מסור ומוכשר והוצע לו להשתתף בהנהלה. הוא סירב להצעה מתוך שאיפה לבקש דרך לעלות ארצה. הוא עזר לחבריו להיפטר ממדי הצבא הפולני ומהשבי ואף לצאת לריכוז החלוצים בליטא, אך הוא עצמו נשאר. במלחמה נגד הגרמנים גויס לצבא האדום ונשלח לבית-ספר לקצינים. הוא השתתף בקרבות רבים, ביניהם הקרב הגדול על סטלינגרד. אחרי המלחמה נשאר לעבוד בטשקנט, ומשהותר לנתיני פולין לחזור לארצם ויתר על סיכויי ההתקדמות בעבודה וחזר לפולין כדי להגיע סוף-סוף אל חבריו שעלו ארצה. בינתיים התמסר לגאולת ילדי שארית הפליטה ממנזרים וממקומות פרטיים ולהעברתם לבית-יתומים יהודי שהוקם באחוזה גרמנית בשלזיה ועשה גדולות בניהול המוסד ובחינוך הילדים. בגלל עבודה חיונית זו שוב עיכב מרכז התנועה את עלייתו. לסוף הורשה לעלות ולהצטרף אל חבריו ביד מרדכי, במרס 1948, בתקופת מלחמת-העצמאות. בכוח רצונו הכביר התגבר על חולשת גופו, לבל יפגר בעבודת יציקה בבניין, ואחר-כך הועבר לעבודה ברפת. צורכי ההגנה ניתקוהו מהעבודה השקטה. כלוחם ותיק בעל-ידיעות וניסיון השתדל להעניק מכושרו לחבריו, הן בשימוש במקלע כבד והן בעבודות ביצורים. ופעם גם השתתף בהצלחה בהטרדת התחבורה הערבית לעזה. כמומחה היטיב להכיר במצב הנואש של המקום, אך האמין בנס של מאמץ יהודי לאפשר את הבלתי-אפשרי. בראשית הפלישה המצרית הצליח לפגוע במקלע שהפעיל במטוס של האויב, ומהעמדה הירבה לפגוע בחיל- הרגלים המסתער. בשעת ההפגזה הגדולה אמר לחבריו שעוצמת אש כזו ידע רק ליד סטלינגרד, אבל גם שם לא ראה פלא כזה של עמידת מעטים וחסרי נשק כבד נגד רבים ומצוידים כהלכה. שעה קלה אחרי הערתו זו, ביום י' באייר תש"ח (19.5.1948) – נהרג מפגיעת פגז בראשו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ביד מרדכי.