חגי, בן עדינה ואהרון, נולד ביום ב' בטבת תש"ז (24.12.1946) בנען. בהיותו תלמיד הכיתות הגבוהות, עבד במקביל במטע במסירות ובאחריות האופייניים לו. חגי היה מחונן בחוש טכני ואסתטי רב, בילה את שעות הפנאי בעבודות נגרות, בנייה, הרכבת מכשירים שונים, הלחמות ועד להרכבת טייפים. בגמר קורס מדריכים, בהיותו בכיתה ט', הדריך את כיתת "אלומה". את "השנה השלישית" עשה חגי בקדמה, היה שם חצרן למופת, מתקן, בונה, איש חברה תוסס ומפעיל. לאחר נישואיו לדפנה עבר לבאר טוביה, למשק הוריה. כאן בנה ושיפץ את ביתו החדש, ובבית זה נולד בנו עומרי, שהחל לגדלו בגאווה ובאושר. במשק בנה הכל בעצמו, ב"ידי הזהב שלו". בהיותו גם בעל לב זהב, עוזר לבריות, אוהב חיים וחייכן תמיד, נקלט חגי בקלות בחיי החברה בבאר טוביה. קיבל על עצמו את הדרכת הנוער במקום, שיקם בשבילם את המועדון ויזם הופעת עיתון נוער. חניכיו היו כרוכים אחריו ומבקרים בביתו רבות. עם נופלו הקדישו לו את עלון הנוער. חגי, תמיד עם ה"כל בסדר" שלו, מלווה בחיוך ובמאור עיניים האופייני לאישיותו, היה הרוח החיה בחגים ובמסיבות. חגי הקפיצי אהב לרקוד ורקד מתחילת הערב ועד סופו. חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה וארגן טיולים, לבדו או יחד עם חבריו. היה גם חגי שאהב לקרוא שירה וסיפורים יפים, משירי רחל ופושקין ועד לאמרות הכנף של רבינדראנט טגור. חגי נשאר קשור לבית נען בכל נימי נפשו, והיה גאה בכור מחצבתו. שמר על קשרים עם החבר'ה. יחסו החם להורים, לאחיותיו ולאברהמל'ה, שאימץ לעצמו כאח לו, התבטא בביקוריו התכופים בנען. חגי גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר קורס-קצינים, השתלם בקורס לקציני-שריון ובקורס למפקדי פלוגות שריון, ונשלח לקורס שריון מתקדם לאחר שהוכר כקצין בעל כישורים וביצועים מעולים במיוחד. חגי הוצב ליחידת-שריון בתפקיד מ"פ בדרגת סגן. היה קצין בעל ידע מקצועי רב ומפקד בעל כושר מנהיגות, מסור, חרוץ ולוחם אמיץ. חברו כתב עליו: "חגי אהב את הצבא אבל שנא מלחמות. נפילת חבריו או פקודיו הותירה בנפשו צלקות עמוקות". מפקדיו כתבו עליו, בתקופות שונות של שירותו הצבאי, חוות דעת מצוינות: "חרוץ מאוד בעבודתו, מסור ואחראי, יוזם עבודות, בעל-מקצוע מעולה, מהימן לחלוטין;" "קצין אחראי ומסור, בעל גישה חיובית לאנשים, בעל-מקצוע טוב, ממושמע ונאמן;" "בעל יזמה ותושייה, יעיל מאוד בעבודה;" "מ"פ מקצועי, בעל ידע ומנהיגות טובה;" "קצין ברמה מקצועית גבוהה ומפקד-פלוגה מעולה". הוא השתתף במלחמת ששת-הימים והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים" וכן השתתף בפעולת כראמה. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), באזור נפח-חושנייה ברמת-הגולן, עמד חגי בראש כוח-שריון שתפס עמדות בלימה מול הסתערות הסורים, ועל אף הנחיתות הכמותית מול השריון הסורי, בלט חגי בקור-רוח ובתושייתו, ונסך ביטחון בפקודיו ובמפקדיו, אפילו במצבים הקשים ביותר. פלוגתו השמידה מספר רב של טנקים ואפשרה לכוח שהוא נמנה עמו לעבור למתקפת-נגד, מול עשרות טילים. הטנק של חגי נפגע בטיל. מפגיעה זו נהרג והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנען. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ואחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "חגי בלט בכוח-הרצון העז שלו ובנטייתו לשלמות. כאשר קיבל משימה – לא נח ולא שקט עד שהשלימה על הצד הטוב ביותר. היה לו חוש טכני מפותח מאוד, היה מסתובב תמיד עם מברג ומתקן תקלות. עקב היכרותי עמו, מיניתיו למפקד אחד הכוחות הגדולים שהיו בפיקודי". חניכיו במושב באר-טוביה הוציאו לאור עלון לזכרו, ובו מדברי חברים על דמותו. אחת החניכות כתבה: "את חגי צריך לזכור בגאווה. חגי היה אדם שהחיים כפופים לו – ולא הוא היה כפוף להם".
