קוגן, אברהם

אברהם נולד ביום ט"ו בתשרי תרצ"ז (1.10.1936) בפולין בעיירה מקוב. כספר החתום היא ראשית-חייו, תעלומה אחת גדולה וסוד אדם זה ירד עמו לקבר. מתוך שיחת-רעים עליו לאחר נפלו לוקטו פרטים על חייו לפני בואו לארץ ועל חייו בארץ – וממנה מובנות התכונות שנתגלו בו באברהם בחיי-היומיום שלו. מתוך השיחה אנו למדים, כי לפני שעלה החבר המספר לארץ היה בצרפת ושם נודע לו ולשאר החברים בקבוצה כי בחוילה אחת הסמוכה למרסיי נמצאים ילדים שנאספו, כפי הנראה, מתוך מנזרים (בימים ההם היו מחפשים במנזרים ובבתי-נוצרים כדי למצוא ילדים יהודים). מוצאו, כמוצא שאר הילדים, הוא ארץ פולין – ויותר לא היה ידוע להם, אף לא מי היו הוריהם ומה שמותיהם. ילד ללא עבר היה אברהם ואפילו שמו ניתן לו אחרי מלחמת-העולם השניה. אוד מוצל מאש היה בהימצאו בצרפת וכאשר הובא לארץ; אז שהה זמן קצר במחנה-מיון של "עליית-הנוער" בכרכור ונשלח למוסד החינוכי באלוני-יצחק – ורק לאחר שהגיעו החברים לארץ והמספר נתגלגל למוסד החינוכי נודע לו שגם אברהם נמצא באותה קבוצה אשר שמעו על הימצאה בחוילה ליד מרסיי. משהגיע אברהם לארץ ובא בין ילדים אחרים קשה היה לדובב אותו – ובמיוחד על עברו; אין לדעת אם לא ידע אותו, אם נמחה מזכרונו או שלא היה מעוניין לשוחח עליו. גם את גילו לא ידע בדיוק, כפי שמעיד מכתב שנמצא אצלו, אשר בו ביקש לבדוק אותו בדיקה רפואית כדי לקבוע את גילו. קטן היה ורזה וגופו היה בלתי-מפותח, אף כי במשחקי-הספורט היה תקיף למדי ואליהם נמשך למרות חולשתו. הצטיין בכדור-עף, כן שיחק בכדורסל ובכדורגל. במשך הזמן נחלש גופו והוא הפסיק לשחק. סיבת-חולשתו לא היתה ידועה ולכן נעשו לו בדיקות מרובות בבתי-חולים שונים ואחרי שבוע-שבועיים של טיפולים חזרו הכאבים, שנתו נדדה וביחוד חש אותם בגבו. כאוב היה ובודד, בלי קרוב וגואל בעולם כולו ובארץ. במוסד החינוכי באלוני-יצחק למד את לימודיו היסודיים והתיכוניים, אך מנהלי-המוסד הכירו בו טיפוס מדוכדך וממורמר שאינו בוטח בעצמו – והחליטו שיש לאמץ אותו. הם קנו לו שעון ואף ערכו לו יום-הולדת ומאז היה ככל שאר הילדים. אהב לרקוד ריקודי-עם וריקודי-עמים. הוא הצטרף לגרעין "לפידים" של "הנוער הציוני" ואז קבע את דרכו הקיבוצית ובא למשק כפר-גליקסון ונתקבל כחבר בו. שם עבד במטעם במשך שנים מועטות ולאחר-מכן עסק במזכירות הטכנית של הקיבוץ. יצא לעבוד במשקי עמק-חפר – וספקות בלבו כיצד ייקלט במסגרת זו. אך הוא נאחז בצפרניו בעבודה; אין זאת, כי רצונו היה עז להראות כי כוחו עמו – ואלה שעבדו אתו היו מרוצים מעקשנותו זו ומרצונו למוד את העניינים ולהצליח. בחייו לא ידע נחת ובכל זאת שמח היה תמיד ושיתף את עצמו בשמחותיהם של אחרים. נוהג היה לצחוק הרבה, אולם על פניו הצוחקים היה נסוך עצב – וזה הלא מובן מפרשת-חייו העגומה. לצה"ל גויס באוקטובר 1953 במסגרת נח"ל. אור ליום ט"ז באייר תשכ"ז (26.5.1967) נפל בשעת מילוי תפקידו מהתפוצצות מוקש והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר-גליקסון. בספר "בדרכם", שהוצא לאור על-ידי איחוד הקבוצות והקיבוצים, מוקדשים כמה עמודים לזכרו בצורה של שיחת-חברים עליו