קובליבקר, זאב (‘זיו’)

בן שמואל ושרה. נולד ביום ח' בטבת תשט"ז (23.12.1955) בחיפה. התחיל ללמוד בבית-הספר 'ליאו בק'. הוא היה ילד נוח וחייכני, תלמיד טוב וחבר אהוב. שלוש שנים נבחר זאב, על-ידי חבריו, לשאת את התואר 'חבר טוב' של הכיתה והוענקו לו פרסי ספרים על כך, מטעם מועדון ה'רוטארי' החיפני. זאב המשיך את מסלול הלימודים וסיים אותם בבית-הספר הריאלי. בין רכסי הכרמל, על ערוציו הנסתרים ונתיביו העלומים, גילה זאב את אהבת הארץ, את הטבע ואת הנוף. הוא הרבה לשוטט, לבדו או עם חבריו, בפינות חמד שעל ההר, והטבע הפראי שבה את לבו. בעת לימודיו היה פעיל בגדנ"ע ונטל חלק בכל פעולותיו. כן היה חבר בתנועת 'הצופים', ואחר-כך בתנועת 'השומר הצעיר'. עם חבריו לתנועה זו הקים את גרעין הנח"ל 'עד-עד'. בזמנו הפנוי היה זאבי קורא ספרים, משחק שחמט ורוכב על סוסים. כתבה המחנכת שלו בכיתות העליונות של בבית-הספר הריאלי: "זאבי ערך פעם שעת מחנך, שנושאה היה גישתו לחיים, וכן חובות האדם כלפי החבר והאומה. לא רק אני הופתעתי. כל הכיתה הופתעה. עמד לפניה אדם שידע היטב מה הוא דורש מעצמו ומאחרים, שדרכיו לעתיד ברורים לו. לפתע נתגלה זאבי בבגרותו וביושרו הבלתי-רגיל. מצד אחד הציג דרישות בלתי-פרשניות, ומצד אחר הבין היטב שרק מעטים יכולים לעמוד בהן. שעת-מחנך זו היתה מפנה ביחסים בינו לבין הכיתה, שרק אז הכירה את זאבי האמיתי… בזכרוננו שלנו, המורים, יישאר זאב כפי שהיה: שקט ומנומס, טוב-מזג וחם-לב, ממלא את חובותיו באחריות ומוכן תמיד לעזור לזולת." לפני גיוסו שהה עם חבריו לגרעין בקיבוץ מצר ועבד שם כרפתן. בפרוץ מלחמת יום- הכיפורים מיהר לקיבוץ, שרוב חבריו גויסו, ועבד שם ברפת. זאב גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1973, בזכות נתוניו האישיים נתקבל לקורס-טיס. אך געגועיו העזים לחבריו לגרעין הכריעו את הכף. זאב עזב את הקורס והתנדב לנח"ל. הוא היה פעיל מאוד במזכירות הגרעין וגילה רגישות רבה ליחסים שבין אדם לחברו. בלטו אצלו האידיאלים של יושר והגינות שדרש, ללא פשרות, מחבריו ומעצמו. במהלך שירותו נשלח ליחידת שריון. ביום י"ח בסיון תשל"ה (28.5.1975) נפל בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות. במכתב-תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "זאב היה אחד החיילים המצטיינים בפלוגה, עמד בהצלחה בכל המשימות שהוטלו עליו, ניחן בשאפתנות למלא תפקידים."