קובי, שמעון

בן יהודית ושלמה, נולד ביום כ"ב בשבט תרפ"ט 2.5.1929)) בירושלים. בגיל 15 סיים את תלמוד-התורה של הספרדים בעיר העתיקה. היה חבר תנועת "הנוער העובד" והצטרף לחברת הנוער בנען, שם היה שומר ורועה. שמעון לא נקלט בהכשרה ואחרי שהיה בקיבוץ שנה, חזר לירושלים והתמסר לתנועתו – תנועת "הנוער העובד". הוא עבד כפקיד ברכבת ובמחלקת הקרקעות של ממשלת המנדט, אך עזב את העבודה כי לא רצה לעבוד עם האנגלים. אחרי החלטת עצרת האו"ם ב29.11.1947- על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התייצב מיד בין מגיני העיר העתיקה בירושלים.ב17.1.1948 – ערכו הערבים התקפה כבדה על עמדת ה"הגנה" שבבית-החרושת למצות "פרנס" אשר בו עבד. הרימונים שהיו ברשותו אזלו וכמוצא אחרון תפס את הרימונים שנזרקו לתוך העמדה והשליכם חזרה לעבר הערבים. לבסוף פוצצה העמדה על-ידי חיילים בריטיים וגופו כוסה בעיי המפולת, תחתיהם שכב מחצות הלילה עד אור הבוקר של יום המחרת. חבריו חיפשוהו במרץ וגילו את מקום הימצאו ומיד הוציאוהו והעבירוהו לבית-החולים "משגב לדך". משם הועבר באמבולנס צבאי אנגלי לבית-החולים "הדסה" בהר-הצופים. בבית-החולים שכב 12 יום, אך מאמצי הרופאים לרפאו מפצעיו לא הועילו והוא נפטר ביום י"ח בשבט תש"ח 29.1.1948)). נקבר בהר-הזיתים. אחותו שולמית ז"ל נהרגה אף היא בעיר העתיקה מכדורי האויב בשובה מטיפול בפצועים ביום ח' באייר תש"ח 17.5.1948)). שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.