בן סמדר סול ועובד. גבריאל גל נולד בבית החולים "כרמל" בחיפה ביום כ"ז באב תשנ"ג (14.8.1993). בן בכור להוריו, אח בכור של אוראל ועמית. גל גדל בטירת כרמל, במשפחה מסורתית ובאווירה אוהבת. הוא החל את לימודיו בבית ספר יסודי "דגניה" בעיר והמשיך לבית ספר "שיפמן", בו למד שש שנים – חטיבת ביניים ותיכון. גל סיים את לימודיו התיכוניים בהצטיינות. במהלך לימודיו התיכוניים גל זכה להערכה רבה מכל מוריו, שראו את השקעתו בלימודים, את היותו שותף מלא לכל הפעילויות ואת תרומתו לגיבוש השכבה. ההערכה התבטאה, בין היתר, בכך שבחרו בו מספר פעמים לייצג את בית ספרו במשלחות לערים תאומות בחו"ל. הוא גם התנדב לא פעם לארח בביתו חברי משלחות מחו"ל שהגיעו לעיר. גל גדל והיה לצעיר מלא שמחת חיים, אוהב ואהוב, שאהבתו לחיים ונחישותו לעשות את המרב בכל דבר שבו עסק סחפו את כולם אחריו. הוא היה דמות דומיננטית במשפחה, והמשפחה הייתה בשבילו מעל לכול, סיפרו אוהביו. לאחיו הקטנים היה דמות לחיקוי ולהערצה, אח בוגר שהם הלכו אחריו בעיניים מלאות גאווה. גם בין החברים היה גל דמות מובילה, מי שהיווה חוט מלכד ומקשר בין כולם, מי שהכול רצו בקרבתו. "נוכחותו של גל הייתה מקור גאווה למשפחתו ולחבריו", סיפרו בני המשפחה, "תמיד חשב על אחרים ורק אחר כך על עצמו, תמיד תמך ודאג שלאף אחד לא יחסר דבר … את צניעותו ניתן היה לראות בעיניו ובחיוכו, צניעות אשר מאפיינת אותו … גל ידע לאהוב אהבה אמיתית את כולם. גם כשהזמן היה קצר תמיד ידע לחלקו כך שיספיק לבקר את כל החברים, ותמיד היה מקדיש את כל כולו לכל אחד ואחת". רבות משעות הפנאי שלו בילה גל במגרש הכדורגל. מגיל צעיר הוא פיתח אהבה גדולה למשחק, אהבה שהגיעה אליו מאביו עובד. השניים הירבו ללכת יחד למשחקי הכדורגל של הקבוצה שאהדו, בית"ר ירושלים. כשהיה ילד גל אף שיחק בליגת הילדים של טירת כרמל, והצטיין בתפקיד שוער. מאוחר יותר הוא החליט ללמוד בקורס לשופטי כדורגל, שבסיומו היה לשופט – תחילה שפט במשחקי ליגת הילדים, אחר כך שפט במשחקים של קבוצות בוגרות יותר. כבר במהלך לימודיו ידע גל שבבוא היום יתגייס לשירות צבאי משמעותי ויהיה לוחם, ובחזונו זה אף סחף את חבריו – לתרום כלוחמים לביטחון המדינה. השיר "מי שחלם גבעתי" התנגן לא פעם במסדרונות בית הספר, וגל החליט שיתגייס לחטיבה זו. ביום 21.11.2011 התגייס גל לצה"ל, ואכן הגיע לגדוד רותם בחטיבת גבעתי. הוא עבר טירונות מפרכת, המשיך לאימון מתקדם אינטנסיבי ומאתגר ואחרי שנה של עבודה קשה סיים מסלול והיה ללוחם. כיוון שבלט בסגולותיו במהלך האימון גל יועד לצאת לקורס מפקדי כיתות, אך בשל פציעתו שונה מסלול הפיקוד המיועד והוא נבחר לתפקיד נהגו האישי המבצעי של סגן מפקד הגדוד. גל שירת שירות מבצעי מפרך. הוא בלט כלוחם רציני ושקול, ישר ועוזר לזולת. תמיד ביצע את כל המוטל עליו למופת, בצניעות ובמסירות, מעולם לא התלונן ולכל שאלה היה משיב "הכול בסדר". סיפר רב-סרן אליק, מפקדו של גל: "גל אופיין בראייה מערכתית ובחוש הומור בריא. ממושמע, בוגר ובעל מוטיבציה גבוהה מאוד להצליח בכל משימה שתוטל עליו … הוא גילה יכולות גבוהות מאוד בתחומים בהם עסק. גל פעל באופן משימתי להצלחה יתרה בתפקיד, ואף לקח על עצמו משימות שאינן בתחום אחריותו, דבר המאפיין את גל לאורך כל תפקידו. עבודתו של גל בצוות החפ"ק הייתה מעולה ויעילה". והוסיף מפקד הגדוד, סגן-אלוף דני: "גל היה חייל בעל מסירות רצינית ומקצועית. הוא הפך לחייל מוביל, וחיוכו הפך לסימן דרך". במהלך שירותו גל התקדם לדרגת סמל. השקט האופייני לגל ליווה אותו גם בשירות, והוא כמעט שלא סיפר בבית פרטים על הפעילויות ועל התנאים בהם שירת. חבריו סיפרו איך בסופי השבוע הוא היה משתדל להתנתק מהצבא, משאיר מאחור את השאלות הקשות ומנצל כל רגע ליהנות. רק לעתים היה משתף, סיפר חברו שלומי: "הוא היה מתקשר אלי בלילות קשים. היה יורד עליו גשם באוהל והוא היה קופא מקור. היה נראה שהוא נשבר, אך בסוף מחזיק מעמד". גל נפל בפעילות מבצעית בחברון ביום י"ט בתשרי תשע"ד (22.9.2013). במהלך כל אותו יום, היום השלישי של חול המועד סוכות, הגיעו המוני מבקרים אל מערת המכפלה בחברון. על האזור שמרו חיילי גדוד רותם. בשעה שש בערב ירה מחבל מהמארב כדור שפגע בצווארו של גל, שעמד על משמרתו בצומת בית המרקחת, ופצעו באורח אנוש. גל פונה לבית חולים "שערי צדק" בירושלים, אך מאמצי הרופאים לא הועילו והוא נפטר. גל היה בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר הורים ושני אחים. אחרי נפילתו הועלה גל לדרגת סמל ראשון. כתבו בני המשפחה: "גל, גיבור של החיים, אהב את החיים. אהב לחיות והיה מלח הארץ. גל, לוחם אמיץ, גיבור ישראל, נהרג על קידוש השם תוך שמירת אמונים למדינת ישראל, כאשר הגן על העם היהודי בחברון". ביום כ"ט בחשוון תשע"ד, 2.11.2013, כחודש וחצי אחרי נפילת גל, נערך בטירת כרמל ערב לזכרו בהשתתפות משפחתו המורחבת, מפקדים בכירים מצה"ל, עמיתיו לשירות, מחנכיו, חבריו וקהל רחב. הערב, שאורגן על ידי אנשי בית הספר התיכון בו למד גל, נערך בכותרת: "כמו ענף שנגדע מגזע אימו, כמו לוחם שנפל ונדם חלומו". חבריו של גל הופיעו לטקס בחולצות שעליהן תמונתו והמשפט "לנצח אחי אזכור אותך תמיד". הטקס כולו ניתן לצפייה באתר יוטיוב. הערב החל בתקיעה מתוזמנת בשלושה שופרות לפתיחת שערי שמים, ובהדלקת נר וקריאת פרק תהילים לזכר גל על ידי אחיו. נציגת המשפחה, אורטל, בת דודתו של גל, נשאה דברים: "גל, יצרת לנו מציאות חדשה, המציאות הכי נוראית שיכולה להיות. תמיד התגאיתי בך, על הצניעות שכל כך מאפיינת אותך, על הנחישות, המסירות, התרומה והרצון להפיק את המרב מכל דבר … האהבה שלך לחיים סחפה את כולם אחריך, השארת לנו צוואה קשה ביותר להמשיך לחיות עם כאב ענק, עם חור שנפער בלב לעולמים ועם הידיעה שאנחנו כאן ואתה שם, שכבר לא נתראה יותר". בטקס דיברו רבים, ביניהם בני המשפחה, ראש העיר, מחנכיו וחבריו של גל. גרנית יהושע, קרובת משפחה של גל, מורה ומארגנת הטקס, אמרה: "כתוב במשלי פרק י' פסוק א': 'בן חכם ישמח אב'. ואתה גל אכן שימשת מקור לגאווה בקרב בני המשפחה, דמות חייכנית, בעלת חוש הומור ומקור להערצה אצל אחיך הקטנים … בבית הספר שיפמן נהגת לפי הפסוק 'מצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם' (משלי פרק ג' פסוק ד'): ילד לתפארת, מצטיין בכל דבר שרק ניתן. עוד בהיותך תלמיד לא ראית שום אלטרנטיבה אחרת לעתידך, מלבד לשרת ביחידה קרבית ולהגן על המדינה. לוחם גבעתי גאה ואכן נלחמת עד נשימתך האחרונה. עשית את תפקידך ללא הנחות, ברצינות שאין שנייה לה". בין הדוברים בערב היה רב-סרן אליק, מפקדו של גל, שאמר עליו: "עץ נדיר בנופי ארצנו, עץ בעל שורשים עמוקים של אהבת העם והארץ, תורה וחברה. עם רעות, כבוד הדדי ושמחת חיים, ששום מחבל ארור לא יכול למחוק … נמשיך לפרוץ, כי גל פרץ, נמשיך להוביל, כי גל הוביל". הזמר ליאור נרקיס הגיע לטקס במיוחד ובהתנדבות וביצע את "ברכת הכוהנים" ואת "שיר המעלות". אוראל, אחיו של גל, שר לזכרו את השיר "לבכות לך" שכתב אביב גפן. טל יהושע קרט, זמרת ויוצרת ובת משפחה של גל, כתבה והלחינה את השיר "גבריאל" לזכרו וביצעה אותו, וכן שירי זיכרון נוספים. את השיר היא גם פרסמה באתר יוטיוב, בקליפ בו שולבו תמונות של גל: "חיוך אחרון לקחה אליה הרוח / נער גיבור נערץ ואהוב על כולם / עוד זיכרון עולה, עולה געגוע / הלב שבור בנשימתך האחרונה. / עשרים חלומות ועוד תמונה כואבת / דממה אצורה וחלום אחד נורא / ילד חבר יקר מלח הארץ / ננצור אותך תמיד כאוהב האדם …" בין השירים שהושמעו בטקס שולבו מצגת תמונות מרגשת במיוחד וקליפ בר המצווה של גל. רועי קידר, חברו של גל מילדות, ציין שהשם גל, שניתן לו על שם הסב, מקבל כעת משמעות נוספת בראשי תיבות – גיבור לוחם, גאווה לטירת כרמל, גאווה למדינת ישראל. בטקס הכריזו על קריאת קבוצת הכדורגל של טירת כרמל לזכרו של גל: "מכבי טירת כרמל – גל קובי". באתר בית ספר "שיפמן" הוקם עמוד הנצחה לגל. בעמוד מצגת תמונות שלו, דברי הספד ותיאור הטקס שנערך לזכרו. באתר פייסבוק הוקם דף בשם "לזכרו של גבריאל קובי ז"ל". בדף תמונות של גל ופרסומים רבים של בני משפחה וחברים לזכרו. יוסי אטיאס, חבר של גל, פרסם בדף הזיכרון והעלה לאתר יוטיוב שיר שכתב וביצע לזכרו: "ספר לי איך למעלה, ספר לי מה אתה מרגיש / אני תמיד חושב עליך, הכול שונה לי בלעדיך / הלב כואב, לא מאמין, איך נקטפת כה צעיר / לגורל אין רחמים, הוא קוטף רק את הטובים …" אליעז יעקב פרסם שיר שכתב לזכר גל: "איך קם בבוקר בן אדם / ויוצא אל העולם / בלי לדעת שחייו ייגמרו. // רצה לשמור על כולם / היום כולם בוכים עליו / רק דמעות וכאב שנשארו. // גל, כמו גל של כאב / גל, של זיכרון שלא חולף / געגועים שאליך נשלחים / כמו ים סוער שמתנפצים בו הגלים …" בטירת כרמל מתכננים לקיים את "צעדת הגבורה" – מרוץ המוני לזכרם של שני בני העיר שנפלו : גל קובי – בשנת 2013 ומור צייאדה – בשנת 2002. המרוץ יכלול את תושבי העיר, תלמידי מכללות קדם צבאיות וחיילי גבעתי וגולני, היחידות בהן שירתו הנופלים.
