קובדלה, שמעון

שמעון, בן צילה וישעיהו, נולד ביום י"ח באייר תש"ה (1.5.1945) בתל אביב. הוא למד בבית-ספר יסודי ברמתיים ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-ספר מקצועי בתל-אביב. הוא היה תלמיד שקדן, אהב ללמוד ובעיקר התעניין במלאכות-יד, ואכן ברבות הימים בחר במכונאות-רכב כמקצוע. הוא היה חובב מוסיקה וספורטאי נלהב ובעיקר הרבה לשחות ובתקופת הקיץ בילה שעות רבות על שפת הים. מנעוריו היה עליז וחובב-בילוי, ונחשב כ"רוח החיה" בחברת ידידיו. הוא שיעשע אותם בבדיחות ובחיקויים שלו, אך יחד עם זאת היה אחראי וידע חשיבותה של התחייבות. חיוכו הסתיר לא-פעם מועקות שהציקו לו. הוא היה חברותי ומוכן תמיד לעזור לזולת. גבה קומה וחסון היה, תמיר וזקוף, יפה-מראה וגמיש-תנועה. כל ימיו היה בן נאמן ומסור למשפחתו וגם לאחר נישואיו ולידת בתו, המשיך לפקוד תכופות את בית הוריו ולא זנחם. שמעון גויס לצה"ל בתחילת מאי 1963 והתנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשלים קורס נהגות, השתלם בקורס נהגי זחל"ם ונשלח ליחידת שריון בתפקיד נהג זחל"ם. לאחר זמן הוצב בתפקיד נהגו האישי של המפקד, בזכות אחריותו וכושרו כנהג. במלחמת ששת הימים לחם ברמת הגולן ובקרבות נפלו כל חבריו לחוליה ורק הוא ניצל. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות-מילואים, וברבות הימים הוצב לחיל-ההנדסה והוענקה לו דרגת רב-טוראי. הוא היה חייל מסור וחבר מצוין, אהוד על מפקדיו ועל חבריו-לנשק. מפקדיו אמרו עליו, כי היה "מהימן עליהם וביצע את כל המוטל עליו במסירות וביעילות רבה". במשך כל תקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את משפחתו, הרבה לבקר בבית והקפיד לכתוב למשפחה. סמוך ליום מותו עוד כתב לאשתו, כי עליה להתאושש ולהימנע מדאגה, לא לחשוש ולשמור על עצמה ועל בתם. במלחמת יום-הכיפורים השתתף שמעון בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. במהלך הקרב, ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), באזור מזרעאת בית-ג'אן, נפגע שמעון בהתקפת מטוסי האויב ומת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובת, הורים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.