קהימקר, איריס

בת חנה וראובן. נולדה ביום כ"ח באייר תשל"ה (9.5.1975) בלוד. איריס נולדה למשפחה מסורתית, בת לעדה ההודית, אחות בכורה למשה ולרינת. בשנת 1981 העתיקה המשפחה את משכנה לבאר יעקב. את לימודיה היסודיים רכשה איריס בבית-הספר "רשב"י" בבאר יעקב ואת התיכוניים בבית-הספר "אשכולות" בראשון לציון במגמה הביולוגית. בכל מסגרות לימודיה היתה איריס תלמידה מצטיינת. בנוסף על תבונתה היתה שקדנית ושאפתנית. שילוב תכונות זה איפשר לה מיצוי מלא של כישוריה, אשר בא לידי ביטוי בהישגיה היפים. איריס בורכה בנדיבות לב וברגישות גדולה לצורכי הסובבים אותה, היא סייעה לחבריה בכל אשר היה בידה, והיתה אהובה עליהם עד מאוד. כבעלת מודעות חברתית גבוהה, השקיעה זמן ומאמץ בפעילויות לטיפוח ולקידום אוכלוסיות שונות. כך, למשל, בכיתה י' עברה קורס מד"צים ושימשה כמדריכה במתנ"ס ובקייטנות. פעילות אחרת היתה מתן שיעורי עזר לתלמידים צעירים המתקשים בלימודיהם. לא רק באישיותה היתה איריס מצודדת, כי אם גם בחיצוניותה. כך מספרת אמה, חנה: "איריס תמיד טיפחה את עצמה, אף פעם לא יצאה מהבית לא מסודרת, ואם אני הייתי צריכה לצאת לאירוע היא היתה דואגת שאני אראה יפה, מסדרת לי את השיער ומאפרת אותי. האסתטיקה היתה חשובה לה מאוד וגם בבית תמיד דאגה שהכל יראה נקי ויפה". איריס היתה בת מסורה להוריה ואחות אוהבת לאחיה ולאחותה. היא הקפידה לנהוג בהוריה בכבוד וסייעה רבות בביצוע מטלות הבית. לקראת תום לימודיה התיכוניים התלבטה איריס בין האפשרות לשרת בצה"ל לבין ההתנדבות לשירות הלאומי. הקרובים לה חששו, כי בשל הפער בין ערכי החברה החילונית לערכי החברה המסורתית-דתית עליהם חונכה, יקשה עליה להשתלב במסגרת הצבאית. לבסוף, בחרה איריס בצה"ל, ובשלהי אוקטובר 1993 גויסה לשירות החובה. עם סיום הטירונות שובצה בחיל הקשר, בתפקיד הפקידה של ראש ענף מחשוב ואלקטרוניקה. למרות החששות שליוו את גיוסה, השתלבה איריס ביחידה ללא קושי. היא השכילה לשלב בין שמירת המצוות לבין המשימות שדרש תפקודה השוטף בבסיס. מספר עליה מפקדה, דורון רותם: "איריס היתה חלק בלתי נפרד מהיחידה בה שירתה והתקדמה. היא התבלטה מאוד בחריצותה, מסירותה, נאמנותה ורצונה החזק להצליח בכל משימה. בהתנהגותה השקטה ובנעימות הליכותיה היתה איריס אהודה על מפקדיה ועל חבריה ליחידה כאחד…" כשבועיים לאחר יום הולדתה העשרים, ביום כ"א באייר תשנ"ה (21.5.1995) נפלה איריס בעת שירותה הצבאי. בת עשרים היתה בנופלה. היא הובאה למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בראשון לציון. הותירה אחריה הורים, אח ואחות. משפחתה הנציחה את זכרה ברכישת ספר תורה לבית הכנסת בשכונת מגוריהם.