בן הזקונים של תמר ובועז. דניאל נולד ביום כ"ה בתשרי תשנ"ו (18.10.1995) בבית חולים "מאיר" בכפר סבא. ילד רביעי להוריו, אח של יוסף, אורי ונטלי. דניאל גדל ביישוב צופים בשומרון, יישוב שהוריו היו מהמייסדים שלו. הוא התחנך בבית הספר היסודי בכוכב יאיר ובבית חינוך תיכון על שם רבין בכפר סבא, בו סיים בהצלחה י"ב כיתות. ילד חייכן, מאושר וחברותי היה דניאל, תמיד שופע שמחת חיים. מה שבלט בו מילדות היו המנהיגות והכריזמה שלו, אשר גרמו לכך שבכל מסגרת אליה הגיע היה הוא האדם שעליו סומכים, זה שרוצים להיות בקרבתו והולכים אחריו. "האור בחיינו, הדבק של המשפחה שכל חייו מוקף בחברים. מלא כריזמה", תיארה אחותו נטלי, "התגאינו בכל רגע בחייך … היית אדם אהוב כל כך, מוקף בחברים ואהבה כל חייך … סיפורי חברי הילדות שלך מתארים באופן מדויק איזה לב ענק היה לך, איך היית הראשון שפנו אליו לעזרה ואיך תמיד היית שם בשבילם". כשהיה דניאל בן ארבע הוא החל לשחק כדורגל. בשנים הבאות שיחק בתפקיד בלם בקבוצות הילדים והנוער של מכבי תל אביב, מכבי דרום השרון והפועל כפר סבא, ובכל קבוצה ניכר ביכולתו הגבוהה. אולם בגיל שש-עשרה חדל דניאל לשחק כדורגל, שכן החליט להקדיש את זמנו ללימודים ולהכנות לשירות צבאי משמעותי. עם זאת הוא המשיך להיות אוהד שרוף של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, ככל בני משפחתו, והקפיד להגיע למשחקים עם צעיף הקבוצה ולעודד את השחקנים. ב-19.11.2013 התגייס דניאל לצה"ל. הוא לא היה מוכן לשמוע על גיוס כספורטאי מצטיין, ודרש להיות חייל קרבי כאביו וכאחיו. דניאל שירת כלוחם בחטיבת חיל רגלים "כפיר", בגדוד "חרוב". מתחילת שירותו הוא בלט ביכולותיו ובתום ההכשרה קיבל, כחייל המצטיין, את הכומתה מידי מפקדו. דניאל השתלב ביחידה ושובץ לתפקיד הקשר של מפקד המחלקה, מי שהוא יד ימינו של המפקד ובהתאם חלק מצוות הפיקוד. כך הוא היה לחוליה המקשרת בין המפקדים לחיילים וזכה לכינוי החיבה "מפקדמי". סיפרה האחות נטלי: "אולי אספר את סיפורי חברי הצבא שלך שאמרו שהיית להם אח, לוחם, מפקד וחבר. איך היית מוותר על שעות השינה שלך בטירונות בשביל אחרים, איך איחדת את כל המחלקה שלך ולא נתת לאף אחד להרגיש לא מחובר, איך היית האדם היחידי שהם הרגישו שהם יכולים לבוא לדבר איתו באופן חופשי, איך לקחת תחת חסותך את החיילים שקצת התקשו פיזית או חברתית ודאגת להם … אולי אספר את סיפורי המפקדים שלך, שידעו מהיום השלישי לטירונות שאתה תהיה מפקד גדול בגדוד, איך ידעו שיש בך כל התכונות בשביל להיות מפקד דגול בצבא". תיאר סגן אור, מפקדו של דניאל: "תקופה ארוכה עברנו ביחד. כל צעד שעשינו, כל מסע, כל שבוע שטח, כל תרגיל היית לצידי, יד ימיני, מישהו שאני יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות. זו הייתה 'אהבה ממבט ראשון', מהיום הראשון ידעתי שאני רוצה שתהיה לצידי, הקשר שלי, כמה שיותר קרוב אלי. אי אפשר להסביר למה. אולי בגלל הנוכחות המדהימה שלך, הביטחון העצמי הגבוה, הכריזמה, הדעתנות שלך. אולי בגלל שמחת החיים המופלאה שלך שליוותה את כולם, האירה לנו את הדרך והרימה את כולם במצבים הכי קשים. אין אחד שלא קיבל כתף או דחיפה שהיה צריך ממך, היית חבר אמיתי". במהלך השירות הועלה דניאל לדרגת רב-טוראי, ולאור הצטיינותו הוא נשלח כבר במחצית 2014, כחצי שנה אחרי שגויס, לקורס מפקדי כיתות. דניאל אמנם היסס לפני המהלך הזה, במחשבה שעוד כמה חודשים בקו יתרמו לו להיות מפקד טוב יותר, אך בתמיכת משפחתו ומפקדיו בחר לצאת לקורס, אחרי שסיים בהצטיינות את שלב ההכנה. סיפר סגן אור: "היו לך הרבה היסוסים אך לא הייתי מוכן לוותר לך. ידעתי איזו זכות תהיה לחיילים שלך שיש להם מפקד כזה, ידעתי כמה אנחנו צריכים מפקדים כמוך: ערכיים, עם תחושת שליחות, דעתניים ועם לב ענק. בסוף הלכת על זה, וכשדניאל עושה משהו הוא עושה אותו עד הסוף – הובלת והצטיינת, כי אתה מנהיג". סגן-אלוף איציק, מפקד היחידה, סיפר על דניאל: "דניאל היה חברותי מאוד, וחיוכו הרחב היה נסוך על פניו תמיד. דניאל פעל תמיד לאור הערכים עליהם גדל והתחנך, על אהבת הארץ והרצון להצטיין ולהוביל. הוא ניחן ביכולת לסחוף אחריו את הסובבים אותו, ומהרגע הראשון זיהו בו מפקדיו את הכישורים הדרושים ממפקד בצבא ההגנה לישראל … דניאל סיים את תקופת ההכשרה כלוחם לאחר טירונות ואימון מתקדם ונבחר לצאת לקורס מ"כים בהקצאות הראשונות, עם החיילים אשר להם אנו צופים שירות משמעותי בגדוד". בחודש יוני 2014, אחרי שמחבלים חטפו ורצחו שלושה צעירים בשומרון, התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט. יחידתו של דניאל נשלחה מקורס המ"כים להשתתף במבצע. דניאל נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום א' באב תשע"ד (28.7.2014). איתו נפלו סמל דור דרעי, סמל נדב ריימונד, סמל ארז שגיא וסמל ברקאי ישי שור. הם נפגעו בקרב מול מחבלים, שחצו את הגבול במנהרה ותקפו את עמדת השמירה שלהם באזור נחל עוז. דניאל היה בן שמונה-עשרה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר הורים, שני אחים ואחות. אחרי נפילתו הועלה דניאל לדרגת סמל. על מצבתו של דניאל כתבו אוהביו את הפסוק: "בחור וָטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו. משכמו וָמעלה גבוה מכל-העם" (שמואל א' ט' פסוק ב'). ספד אחיו של דניאל, יוסי: "אח יקר, בן זקונים. כמה נפלא היית, מצחיק, חברותי, בעל חיוך ענק. בן לתפארת, אח אוהב. איך עזבת? תודה אח יקר בשם תושבי נחל עוז ואזרחי מדינת ישראל, שבשבילם נלחמת. עכשיו תדאג לנו מלמעלה. דניאל. בן, אח, חבר, לוחם, גיבור ישראל. ככה יזכרו אותך". כתבה שני, בת דודה של דניאל: "דניאלי. איך רושמים מילות פרידה לילד שעדיין לא פרח, לא חווה ולא הרגיש. שכל חיו היו הצבא ושכמה שהצבא זה מחלה אצלך. איך רושמים מילות פרידה כשיש כל כך הרבה זיכרונות. אתה וכל הגיבורים שנפלו במלחמה בטוח עומדים במעגל מתחבקים ושרים עושים רעש ענקי בשמים. דניאלי, תתפלל מתחת לכיסא הכבוד של הקדוש ברוך הוא ותבקש ממנו שיחוס וירחם עלינו. שיקרב אותנו אליו … דניאלי. אני כל כך מפחדת לסיים לכתוב כי אני לא אוהבת סופים, ובמיוחד לא כאלה. אני ועם ישראל מודים לך וגאים בך ואומרים לך תודה, אבל רק תאמר לנו איך להתחיל ללמוד לנשום מחדש! … תשמור על העולם ילד". סגן-אלוף איציק, מפקד היחידה, ספד לדניאל: "מתוך תחושת השליחות והאמונה בצדקת הדרך הקריב דניאל את חייו למען הגנת המדינה ותושביה … משפחה יקרה. היו גאים בדניאל. דמותו תעמוד לנגד עינינו בכל אשר נלך". ספד סגן אור, מפקדו של דניאל: "דניאל לוחם שלי, קשר שלי, ילד שלי … נהרגת במות גיבורים בהגנה על משפחתך וחבריך, עלי, עליכם, על עם ישראל. לא נהרגת לשווא, בלעדיך ובלעדי יקירים כמוך לא היינו אנחנו או אבותינו עומדים כאן היום. אני נשבע שמורשתו של דניאל לא תיפסק, יהיו כל אחיו לפלוגה עדי. עכשיו אתה בגן עדן, שומר עלינו ממרום, ואנו למטה נמשיך ונשמור ולא נשקוט עד שלנצח נבטיח ונגן על כל היקר לך, שהפקדת כאן בידינו … דניאל, זכיתי להכיר אותך. אני גאה בך מאוד ואוהב אותך מאוד". ביום 22.9.2014, חודשיים אחרי נפילת דניאל, נפתח משחק כדורגל של קבוצת בית"ר ירושלים באצטדיונה בירושלים, נגד מכבי חיפה, בטקס לזכר שני חללי צוק איתן שהיו אוהדי הקבוצה: דניאל קדמי וסמל ראשון אורון שאול. תשעה חודשים אחרי נפילת דניאל כתבו בני משפחתו: "דניאל ילד שלנו, אח שלנו, דוד שלנו, גיס שלנו. גיבור שלנו. תגיד לנו ילד, איך כותבים מכתב פרידה? תסביר לנו, איך אפשר למלא את החלל? תאמר לנו, איך ממשיכים קדימה מכאן? כבר עברו וחלפו כמעט תשעה חודשים שלמים מאז אותה דפיקה בדלת ואנחנו סופרים כל יום, כל שעה, כל דקה וכל שנייה בלעדיך. לא ניתן להסביר ולתאר במילים כמה שאתה חסר. החיוך הכובש, הבדיחה המצחיקה או סתם הנוכחות הכובשת שלך. אתה הלכת וזה נראה כאילו העולם ממשיך בשלו, ורק חיינו נעצרו ונעמדו מנגד. אנחנו מתגעגעים ונשארו לנו רק הזיכרונות, התמונות והחברים שמחבקים ולא עוזבים. השארת פצע ענק שלא ניתן לריפוי. תמיד רצית להיות לוחם, לתרום ולשרת את המדינה. במלחמה האחרונה אימא לא ישנה וכנראה היא ידעה למה, ואתה בשלך: 'אימא יהיה בסדר', אימא אני רוצה להילחם', אימא אני לא פוחד'. העיקר שאימא לא תדאג. אנחנו לא יודעים אם לקרוא לזה נחמה, אבל במותך ציווית לנו ולמדינה את החיים. אנחנו גאים בך. שן ילד שן, אתה יכול לנוח עכשיו. אנחנו שומרים עליך". באתר פייסבוק נפתח עמוד לזכרו של דניאל, ובו תמונות רבות שלו ודברי זיכרון וגעגוע שכותבים בני משפחה וחברים. לאתר יוטיוב הועלו שני שירים לזכר דניאל: שיר שכתב ומבצע אור שושן, ושיר של מיכל שמולביץ והראל גמליאל בביצוע מאיו שמולביץ. סמוך למעיין שדמות דבורה בגליל התחתון נחנך בחודש מרס 2015 אתר "בשביל החמישה", אתר מנוחה בטבע. האתר הוקם במקום מגורי הנופל סמל נדב ריימונד והוא מנציח את חמשת הנופלים בעמדה בנחל עוז, וביניהם דניאל.
