קדוש, שלמה
שלמה, בן חסיבה וחיים, נולד בשנת תש"ב (1941) בקאזאבלנקה שבמרוקו ועלה ארצה עם הוריו בשנת 1948. בארץ למד בבית-הספר היסודי "בר אילן" בכפר בתיה. הוא היה תלמיד טוב והתעניין מאוד בכל הקשור במקצוע הדפוס. אחרי-כן המשיך את לימודיו בתחום זה ואף עסק בו כמשלוח-יד. הוא היה ספורטאי ושיחק בכדורסל בקבוצת "בית"ר". שלמה היה רציני בגישתו לכל עניין שחייב כובד-ראש, עם זאת היה חברותי, אהב לעזור לזולת והיה אהוד על כל חבריו ומכריו. להוריו היה בן נאמן ומסור, ותמיד דאג למשפחתו ועזר לאחיו ואחיותיו. שלמה גויס לצה"ל בסוף ינואר 1959 והוצב לנח"ל המוצנח. לאחר הטירונות עבר קורס-צניחה והוענקו לו "כנפי צניחה", אך מאחר שסבל ממיחושי-גב הועבר לחיל ההנדסה והוצב ליחידת הנדסה קרבית, בתפקיד חבלן ומפעיל צמ"כ. הוא היה חייל טוב וממושמע ולדברי מפקדו היה מסור לתפקידו וחבר נאמן, אהוד על מפקדיו ועל חבריו-לנשק. בתום שירותו הסדיר הוצב ליחידת מילואים והיה נקרא לתקופות של שירות מילואים. תחילה עבד בדפוס ואחרי-כן עבר לעבוד כטרקטוריסט בחברת "רבד" ועד מהרה נתמנה שם כמנהל-עבודה. בשנת 1965 נשא לאישה את חברתו נילי, והזוג עקר לבת ים. בשנת 1967 השתתף במלחמה והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". תמיד השתדל שלא להדאיג את משפחתו בשעה שנעדר מהבית לרגל תפקידו. הוא היה בעל טוב ואב אוהב ותמיד נהג לעזור בביתו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף בלחימה בחזית סיני. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) חצה שלמה את תעלת סואץ בדוברה. בהפגזה של האויב נפגעה הדוברה והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שלמה זכה להימנות עם האנשים שעמדו במרכז המאמץ העיקרי של צה"ל במלחמה זו. בזכותו ובזכות חבריו הצלחנו להעביר את המלחמה לשטח האויב ולהדוף את הסכנה מארצנו. שלמה ז"ל היה חייל למופת וחבר נאמן".
