קדוש, אליהו (גילבר)

בן סימי ויעקב. נולד ביום י"ג באב תשכ"ג (3.8.1963) בצרפת, אח לרחל, איריס, נטלי ונורית. כשמלאו לו שנתיים עלתה המשפחה לישראל והשתקעה בבאר שבע, שם למד אלי בבית-הספר היסודי "עמית", בבית הספר "נחל הכובשים" ובתיכון עירוני מקיף ד'. אלי היה תלמיד שקט ושקדן וציוניו היו גבוהים. הוא השתייך לחוג שחמט במסגרת "נוער שוחר שחמט". ב-2.8.1981 התגייס אלי לצה"ל ושירת כחייל קרבי בגדוד 13 בחטיבת "גולני". במהלך שירותו הסדיר יצא לקורס מ"כים ולקורס חובשים, שימש כחובש קרבי והשתתף במלחמת "שלום הגליל" בלבנון. ב-5.8.1984 השתחרר משירותו הסדיר ופנה ללימודים. בשנים 1985-87 למד במכללה הטכנולוגית בבאר שבע, סיים את לימודיו בהצטיינות וקיבל תואר הנדסאי אלקטרוניקה. במקביל ללימודיו עבד כמתרים דם בסניף באר שבע של מגן-דוד-אדום. בשנת 1988 התגייס לשירות קבע בחיל-האוויר והועסק כטכנאי עגורנים ותקשורת מחשבים וכן כממונה על ההדרכה במחלקת תקשוב אגף "נשר" בבסיס חיל האוויר. אלי עבד בתפקיד זה כ-14 שנים. הוא אהב מאוד את עבודתו וגילה מסירות, יוזמה ואחריות רבה. באוגוסט 1990 נשא לאישה את אורלי ונולדו להם שתי בנות: רותם ועדי. אלי היה אב מסור וכל שעה פנויה הקדיש לחיי המשפחה. הוא אהב לשחק עם בנותיו במשחקים דידקטיים, לצאת לטיולי אופניים ולספר סיפורי לילה טוב. כמו-כן סייע תמיד בעבודות הבית ופינק את כולם. אלי היה בעל ואב גאה, אוהב, אהוב ומפנק. אלי נטל על עצמו בשמחה פעילויות ציבוריות, כגון ועד הבית וועד בית-הספר של הבנות. בחודש מרס בשנת 2000 נתגלה לאלי שלקה במחלת הסרטן. במוחו התגלה גידול ממאיר. שלוש שנים לערך נאבק במחלה הקשה, בנחישות רבה, עבר ארבעה ניתוחי ראש, הקרנות, טיפולים כימותרפיים ואינספור בדיקות. לכל אורך הדרך האמין אלי שיחלים ממחלתו ונטע תקווה גם בקרב הסובבים אותו. על אף ייסוריו הרבים הוא השתדל להמשיך בקיום אורח חיים שיגרתי ככל האפשר, הן בעבודתו והן בבית. בתקופה זו שם אלי מבטחו בה' וחזר בתשובה. תפילותיו ואמונתו עודדו את נפשו והקלו על מכאוביו. ביום שבת, ט"ו בשבט תשס"ג (18.1.2003), הלך אלי לעולמו. המחלה הקשה הכניעה אותו. רס"ב אלי קדוש הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע והוא בן שלושים-ותשע. הותיר אחריו משפחה דואבת: אישה – אורלי, שתי בנות – רותם ועדי, הורים – סימי ויעקב ואחיות – רחל, איריס, נטלי ונורית. בני המשפחה כותבים: "אלי היה אדם צנוע, נעים הליכות וחייכן, אהב לסייע לזולת ודאג לעשות זאת עד יומו האחרון. אלי היה אהוב על כולם, הן במשפחתו והן בקרב חבריו לעבודה. אלי חסר לנו מאוד."