קדושים, יעקב
בן מרדכי ואליס. נולד ביום ל' במרחשון תש"ט (2.12.1948) במרקש שבמרוקו ועלה עם משפחתו לארץ בשנת 1956. הוא למד בבית-הספר "משואה" בקרית גת והצטיין כתלמיד שקט, מקשיב, העוקב אחרי הנעשה בכיתה, לבל יאבד דבר מדברי המורה. הוא היה פעיל בכיתה, בוועדותיה השונות ובבית-הספר בכלל – ובחדר המורים נשמעו דברים בשבחו. הוא הצטיין במשמעת פנימית, באמונה באדם, באהבה לחיים, באהבה לזולת, ביושר וכנות ובצימאון לדעת. בשנת 1963 הגיע יעקב ליד-מרדכי להמשך לימודיו, והוא נער שקט ומסוגר בתוך עצמו. קשה היה לו להסתגל לחיי הקיבוץ ולחברה החדש, אך כעבור חודשים אחדים היה לאחד מהחבר'ה. הוא החל להתבלט בתכונותיו המצוינות ומקומו הכירו בתוך קבוצתו. עיסוקיו היו מרובים והוא התמסר להם בהתלהבות. הוא אהב ספורט ובייחוד את משחק הכדורסל, אך לא עסק במשחק על חשבון הכנת שיעוריו – ולכן הצטיין בלימודים. הוא היה חברותי וחביב, ועם זאת רציני ומעמיק-חשוב. הוא אהב טיולים ומסעות ונופים חדשים, ויותר מכל אהב את העבודה. אך למרות מסירותו לעבודה הקדיש שעות רבות לקריאת ספרות ושירה, להאזנה למוסיקה ואף לכתיבת שירים בהיחבא. צימאונו לידע לא נתן לו מנוח ולאחר יום-עבודה היה רץ למעבדה, לבקר את היצורים שהשתמש בהם לעבודת הגמר שלו. עבודה זו עשה בכיתה י"ב, בנושא הדרוזופילות, וזכה לתשבחות רבות עליה. יעקב גויס לצה"ל בנובמבר 1967 והוצב לחיל-השריון. זמן רב לפני גיוסו חלם להתקבל לקורס-טיס. משנמנע ממנו הדבר נפגע מאוד, אך לא נפל ברוחו. בטירונות של התותחנים היה חניך מצטיין ומשם עבר לסיירת. בחופשותיו הקצרות חילק זמנו במדויק בין הקיבוץ (אותו החשיב כביתו הראשון) לבית המשפחה. הוא היה בן דואג ומסור לאמו והיה מבקר בביתו, אך לא זנח את קיבוצו. עקשן היה, במובן הטוב של המלה, ובעל התמדה. תכונות אלה ציינו את דרכו גם בשטח הספורט, גם בלימודים וגם בצבא. הוא היה חייל מצטיין וחבריו זוכרים אותו נלחם מלחמה עיקשת עם עצמו על הישגים והתקדמות מדי יום. היו לו תכניות רבות וחלומות רבים לעתיד, לאחר שישוחרר – להמשיך לעבוד בפרדס ולפתח אותו, או לקנות ספרים ולקרוא או לצאת לטיולים ברגל ולמסעות ברכב למקומות שונים. ביום כ"ז בתשרי תש"ל (9.10.1969), נפל בעת מילוי תפקידו באזור תעלת סואץ, וכל תכניותיו וחלומותיו עלו בתוהו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקרית-גת. מפקד יחידתו כתב להורים במכתב-תנחומים: "הכרתי את יעקב מימיו הראשונים בפלוגה וליוויתיו עד הלום. הכרתיו כפי שהוא: חייל מסור, שקט וממושמע, הוא היה אחד מעמודי-התווך של הפלוגה וקשה יהיה לנו להסתגל לרעיון שהוא אינו אתנו עוד". לאחר נפלו הוצאה לאור חוברת בשם "יעקב" – לזכרו.