קגלס, אנדריי

בן נינה ואיגור, נולד ביום כ"ה באדר ב' תשמ"ד (29.3.1984) בעיר אורשה בביילורוס, שבברית-המועצות לשעבר, אח בוגר לדמיטרי. אנדריי, שנקרא על שם סבו, היה ילד נפלא, שאהב להאזין לסיפוריה ושיריה של אמו וידע אותם בעל פה. היה ילד נבון ובעל קליטה מהירה, שמגיל 3 כבר קרא ספרים בעצמו. מגיל צעיר מאוד אנדריי לא היה אדיש למוזיקה. הוא הוקסם ממוזיקה קלאסית עד כי לא היה מסוגל לזוז ממקומו כל אימת ששמע נעימה קלאסית. אנדריי למד בבית-הספר בעיר מגוריו, היה תלמיד טוב והגיע להישגים יפים בלימודיו. הוא אהב מאוד לקרוא, ובשובו מבית- הספר היה נוטל מיד ספר לידיו, קורא ושוכח שצריך לאכול… בגיל 10 התחיל אנדריי להתאמן בקארטה, ספורט שחיזק אותו פיזית ונפשית. אנדריי היה בחור אחראי מאוד ומחויב למטרה, וכל שעשה בחייו היה מתוך מסירות רבה. כשמלאו לו 13 שנים עלתה המשפחה ארצה. לאחר שסיים אנדריי את לימודיו באולפן בבית-הספר "עמל" בנהריה, המשיך ללמוד ב"מדרשת הגליל" במגדל העמק, שם נערכה לו חגיגת בר-המצווה. במדרשה חונך אנדריי לערכים ברוח מסורת ישראל, באווירה משפחתית וביחסים חמים וידידותיים בין מורים לתלמידים. חמש שנים למד ב"מדרשת הגליל", שם זוכרים אותו כאדם אציל רוח ועדין נפש, ישר ונאמן, שופע שמחת חיים ובעל חוש הומור נפלא, שבכל הזדמנות נהג לעזור לחבריו, לעודד ולחיזק אותם. קשר הדוק מאוד נרקם בינו ובין אחיו הקטן, דמיטרי שכונה דימה. הם לא היו רק אחים, אלא גם החברים הכי קרובים. השניים הקימו עולם משלהם, עם חוקים, משחקים, וסודות שרק שניהם ידעו. אנדריי הקנה לדימה את הידע העשיר שרכש באמנות ובמוזיקה. בני המשפחה מספרים: "כשאנדריי היה חוזר הביתה עם החיוך הכל-כך נחמד שלו, היה נדמה כאילו נושבת רוח רעננה או שמש נכנסת ומחייכת אלינו…" אנדריי התגייס לצה"ל ביולי 2003. הוא הספיק לשרת בצה"ל שישה חודשים לערך, מתוכם כחודשיים ביחידת מת"ק אזח"ע בצפון עזה. מפקדיו וחבריו סיפרו כי אנדריי מצא את מקומו בצבא, שירת במסירות, תמיד היה אפשר לסמוך עליו, מוכן לעזור ולתמוך. מפקדו הציע לו לצאת לקורס קצינים. בפרק הזמן הקצר שבו שירת זכה אנדריי באמונם ובאהבתם של חבריו ומפקדיו. אנדריי היה בחור ישר וצנוע, ושאף ללמוד ולהתקדם בחיים. ביום כ' בטבת תשס"ד (14.1.2004) נפל רב"ט אנדריי קגלס בפעילות מבצעית במחסום ארז והוא בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנהריה. הותיר אחריו הורים ואח.