קברטץ, יצחק
בן הינדה ואליעזר. יצחק נולד ביום ב' בטבת תש"ז (25.12.1946) בכפר סבא. הוריו עלו מווילנה. האב עלה בשנת 1925, והאם ב-1934. הם היו חלוצים שהגשימו את חלום העלייה ובניית הארץ, וחינכו את ילדיהם לאהבת העם והמולדת. כפר סבא, "המושבה" באותם ימים, שופעת פרדסים ושדות, שימשה רקע פסטורלי למעשי שובבות רבים. ה"רכב המשפחתי" היה תותי החמור, ששימש את האב לעבודה בפרדס. בחצר הבית גידלו הילדים שפנים וברווזים, ותמיד היה אפשר למצוא בחצר את כלב המשפחה. יצחק למד בבית הספר היסודי ע"ש מ. אוסישקין. היו לו חברים רבים וכבר אז התבלט בטוב ליבו ובעזרה לזולת. הוא סיים את בית הספר בשנת תשכ"א, מחזור ל'. בגיל ארבע-עשרה התייתם מאביו, שנפטר ממחלה. יצחק נשלח לקיבוץ גבעת חיים להמשך לימודיו. הוא הגיע לגבעת חיים כילד חוץ, עם נערים נוספים מכל רחבי הארץ. ילדי חברת הנוער שאליה השתייך למדו חצי יום ועבדו בחציו השני. יצחק עבד בגן הירק, היה חרוץ מאוד והיה היחיד מכל ילדי חברת הנוער שהורשה לנהוג בטרקטור באופן חופשי, מה שהיה מושא לקנאת שאר הילדים. בשנת 1964 התגייס לנח"ל ולאחר טירונות ב"מחנה 80" הצטרף לגרעין תעשייתי שעלה לקיבוץ מנרה. במסגרת הנח"ל הצטרף עם חבריו לחיל הצנחנים, ושירת בגדוד 50. בסיום שירותו חזר למנרה להשלמה, נשאר כחבר קיבוץ ושם בנה את ביתו. כקיבוצניק צעיר עבד בכותנה ובקטיף, ובמשך שנים רבות שימש כנהג האמבולנס של קיבוץ מנרה ומילא תפקיד זה בדיסקרטיות מרבית. במלחמת ששת הימים נלחם יצחק בקרבות על שחרור ירושלים. הוא השתתף בקרב על גבעת התחמושת ומפלוגתו נותרו בחיים רק הוא וחבר נוסף. לאחר מכן המשיך ונלחם באוגוסטה ויקטוריה ובכותל. בהתפוצצות הבונקר בגבעת התחמושת נפגעה שמיעתו. הוא שירת במילואים במלחמת ההתשה ב"קו בר לב". במלחמת יום הכיפורים נלחם בקרבות צליחת התעלה עם גדוד 66 של הצנחנים. גדוד זה נע ראשון, לפני כוחות השריון. יצחק נפצע במתחם מצרי מבוצר אשר קיבל את השם "צומת חיפה", בצד הצפוני-מערבי של האגם המר הגדול, מצפון לפאיד. הפעם הפציעה הייתה בידו, ואת רסיסי המתכת – שרידי הקרב – נשא על גופו מאותה מלחמה כזיכרון לקרבות שעבר. לאחר המלחמה, בעודו משתקם מהפציעה, עבד יצחק בתק"ם והתגורר בתל אביב. בתום תפקידו חזר לקיבוץ. בני משפחה מספרים כי יצחק היה קשור מאוד למשפחתו. הוא היה בן, אח ודוד מסור, ואהב את אחייניותיו כאילו היו בנותיו. בשנת 1978 התגייס למשמר הגבול והחל לשמש כרכז הביטחון השוטף, רב"ש, של קיבוץ מנרה. איציק אהב מאוד את התפקיד, ושמירת ביטחון הקיבוץ הייתה מפעל חייו. היה בו כל מה שמפקד יכול לדרוש מפקודיו: האזנה לקשר עשרים וארבע שעות ביממה, ניהול מופתי של מרכיבי הביטחון, דריכות מבצעית ללא פשרות, הקרבה ונכונות למילוי כל משימה. יצחק סימל בפעילותו את כל הגלום בביטחון השוטף לתושבי מנרה ולילדיה. בשנת 2000, לאחר יציאת צה"ל מלבנון, החלו לבנות את ביצורי צה"ל החדשים בגבול לבנון. העבודה נעשתה על ידי קבלנים ופועלים זרים שהתגוררו בקיבוץ. בין עובדים אלה היה איש שב"כ לשעבר שהורשע בפלילים, הסתיר את עברו, התיידד עם בני הקיבוץ והפך לבן בית. בכ"ד באדר תשס"א (15.3.2001) רצח אדם זה את יצחק בירייה בעורפו, שדד את מחסן הנשק ומכר את הנשק לאויב למען בצע כסף, תוך שיתוף פעולה עם גורמים עוינים. רב-סמל ראשון יצחק נפל בעת שירותו. בן חמישים וארבע בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בעיר הולדתו כפר סבא. הותיר משפחה אוהבת.