קבלאן, סעיד (מוסטפא)

בן תמימה ועלי. סעיד נולד בבית ג'אן ב-26.1.1954, בן למשפחה בת חמישה אחים ושתי אחיות. הוא השלים כשתים-עשרה שנות לימוד. ב-30.11.1971 התגייס סעיד לשירות החובה במשמר הגבול, והמשיך לשירות הקבע. סעיד נישא לסכות, ונולדו להם חמישה ילדים: עאידה, ראיד, עביר, ראמי ועלי. המשפחה מספרת על סעיד כי נוסף על היותו נאמן לעבודתו למדינתו, תמך מאוד במשפחתו מכל הבחינות, גם באופן רוחני ונפשי. הוא התאמץ רבות למען רווחתם, למען לימודיהם ולמען התבססותם – אלה היו תקוות חייו ושאיפותיו. בשנת 1985 נפטר אחיו הבכור, מנהל בית ספר בן ארבעים ושתיים. סעיד ומשפחתו התגייסו לתמוך במשפחת האח ודאגו לששת ילדיו, שנותרו ללא אב. במהלך שירותו מילא סעיד תפקידים רבים על הצד הטוב ביותר: בתחילה כשוטר ולוחם, ובהמשך כמ"כ מתקדם, סמל מחלקה וסמל מבצעים. הוא מילא את תפקידיו ואת המשימות שהוטלו עליו במקצועיות, באחריות ובמנהיגות, וזכה בשל כך בציונים לשבח ובעיטורי מופת. "עיטור המופת משטרה" הוענק לו במאי 1985 על ידי מפכ"ל המשטרה בשל אומץ ליבו הראוי לשמש מופת. סעיד שירת במקומות מספר בארץ, ביניהם קיבוץ סאסא, בית לחם, אבו דיס ועזה. בתפקידו האחרון הוצב בבקעת הירדן בפלוגה "מול נבו" בתפקיד אחראי מבצעים ונהג. ביום 10.8.2003, אחרי תורנות סוף שבוע ביחידתו ולאחר ביקורת שנערכה בבסיסו עם מפקדיו הבכירים, החליט סעיד להתעכב ולהמתין למפקדו הישיר, מפקד הפלוגה, כדי לחזור עמו בצוותא הביתה. בדרך לביתו הוא נהרג בתאונה בצומת קדרים. בינתיים חיכו לו בבית בני ביתו. "בבת אחת נקטעו כל תקוותינו כאשר התבשרנו על תאונה קטלנית בדרך קדרים, במרחק של עשרים דקות מהבית", מספרים בני המשפחה. "בבת אחת השתנו כל חיינו וכל תכניותינו, הן המיידיות והן הרחוקות, בבת אחת התבשרנו, בעוד אנו ממתינים לבואו, שלא יהיה לנצח ולא ניפגש עוד. וזה לא היה במלחמה, מלבד המלחמה הנצחית גם בעיתות שלום, אלא בתאונת דרכים שבה מצא את מותו המיידי. לאחר שלושים ואחת שנות שירות, על סף פרישה וחזרה לחיק משפחתו שכל כך אהב, משפחה שלמענה ולמען ביסוסה וביסוס ילדיו עמל כל חייו וגם דחה את פרישתו עד למותו. בבת אחת חרב עלינו עולמנו ונקשרנו לקברו במקום לחזרתו אלינו. בבת אחת נקשרנו אל ארונו שהוחזר במקום אל חיוכו שלא מש מפניו, אל חיוך המגלה את תום הלב וטיבו". רב-נגד סעיד נפל בעת מילוי תפקידו. בן ארבעים ותשע היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבית ג'אן. הותיר אישה וחמישה ילדים. מספרת עאידה: "באותו היום שבו מצא את מותו – הבטיח לי קודם שלמחרת אותו היום ילווה אותי להנהלת המעונות על מנת ש'יסדר לי'. יום אחרי ההלוויה, שעליה לא ידע ולא חשב". ראיד, בנו של סעיד, התגייס לשירות במג"ב ביום בו נפל אביו. "הוא ביקר בבסיס הטירונים בבית חורון על מנת לפגוש אותי – אולם לא נפגשנו. הוא ביקש שאספר לו על הקליטה ועל הסגל שלי, אולם הזמן לא התחשב בנו", כואב ראיד. "הוא ביקש מאיתנו להכין את רשימת ספרי הלימוד וצורכי בית הספר, כדי שיוכל לקנותם בעבורנו. תכנון גם ליום ההלוויה – למחרת חזרתו הביתה". מספרים עביר, ראמי ועלי. "הבטחנו לילדים שנצא לטיול ביום שלישי שלמחרת ההלוויה, וכמבוקשו הכנתי רשימת הפריטים החסרים כהכנה לטיול עם המשפחה, שלא יהיו עוד איתו", מבכה סכות רעייתו את מותו.