קביליו, צבי (ציצו)

בן שמחה ודויד, נולד ביום ח' באדר תרפ"ב (8.3.1922) ביוגוסלביה וסיים בעירו בית-ספר יסודי. הוא למד את מלאכת האריגה ועבד בה. במלחמת-העולם השנייה השתתף בפעולת הפרטיזנים ביוגוסלביה ואחרי מיגור האויב הנאצי הצטרף לקבוצת-הכשרה בצפון איטליה. צבי העפיל ארצה באונייה שנתפשה בידי הבריטים ונוסעיה הוגלו לקפריסין. בעליזותו הטבעית וביחסו הלבבי לחברים נתחבב על יודעיו בהכשרה בגולת קפריסין וגם בארץ, שאליה הגיע ביום 17.3.1947. עם בואו הצטרף אל אחותו ביגור ונקלט במשק, רכש במהרה את השפה העברית ונתגלה כאיש קיבוץ בעל-הכרה, מסור לעבודה ולמולדת. בהתחלה הוכנס לעבודה במטבח וחבריו הצטערו כשהועבר לעבוד במקצועו, אריגה. זמן מועט אחרי בואו גויס לחי"ש והשתתף באימונים בשקידה, הגם שניסיונו הצבאי שרכש בקרב הפרטיזנים היה גדול למדי. בחורף תש"ח, עם פרוץ מלחמת-העצמאות, השתתף בפעולות הגנה אקטיבית על המשק והסביבה. כעבור זמן הצטרף בשמחה לגדוד בחטיבת "כרמלי" שנשלח לשחרור הגליל המערבי ונפל בכיבוש עכו ביום ה' באייר תש"ח (14.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנהריה. לזכרו הוקדש החלק הראשון בחוברת "חללינו" (ב) בהוצאת משק יגור.