קאשי (כאשי), חיים

בן מרים ויוסף-שמואל, נולד ביום כ"ב בניסן תרפ"ט (2.5.1929) ביפו. למד בבית-ספר יסודי בתל-אביב ובמוסד לנערים בתל מונד. אחר-כך למד מסגרות ועבד במקצוע זה ב"סולל-בונה" ואת רוב שכרו היה מוסר לתמיכה במשפחתו. היה חבר ב"נוער העובד", בהיותו בן 13 הצטרף לגדנ"ע, ואחר-כך ל"הגנה". בליל השמחה הכללית, כשהגיעה מלייק-סאקסס הבשורה על החלטת עצרת האו"ם ביום 29.11.1947, ואחד מחבריו אמר לו מזל-טוב ברחוב הצוהל מצהלת-ששון, השיב: "רק בדמנו נוכל ליצור את המדינה, רק בכוחנו אנו, ולשם כך עלינו להתחיל מיד בעבודה", והושיט לו פתק-הזמנה לשירות. מאז היה כל זמנו נתון להגנה על גבולות תל- אביב ושכונותיה, מוכן לכל בכל עת: לשמור, להביא תחמושת בתוך מטר כדורים, להוציא פצועים, לספק אוכל לחברים בעמדות, לסלק את הנשק (סליק) עם התקרב האויב הנייטרלי (הבריטי) וכו'. חברים יודעים לספר על זריזותו המפליאה במילוי התפקידים האלו בהצלחה מול הסכנה הכפולה מצד האויב הגלוי והנסתר כאחד. ביום ט"ו באדר א' תש"ח (25.2.1948), בעומדו עם חבריו ב"מצודה" שבין שכונת התקווה ובין מקווה ישראל, מול אבו-כביר, ראה הצופה מרחוק עשרות חיילים בריטיים מתקרבים במשוריינים נושאי "ברנים". ניתנה פקודת התפזרות ו"סליק" וחיים הסתיר את הנשק בפרדס. לאחר-מכן חזר ולקח עוד תת-מקלע "סטן" ושני רימונים שנשארו, כי את הנשק אין להפקיר, ואז נרצח בצרור יריות "טומיגן" של החיילים הבריטיים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.