קאקון, דוד

בן מזל ומכלוף, נולד ביום כ"ט באייר תשי"ט (6.6.1959) במרוקו. הוא היה הבן השלישי במשפחה מרובת ילדים, שעלתה ממרוקו בשנת 1962. המשפחה השתקעה בקרית-שמונה, השתרשה בעיירה והיתה אחת הוותיקות בה. דוד קיבל חינוך לאומי מסורתי. הוא התחיל לימודיו בבית-הספר היסודי רמב"ם בקרית-שמונה. אחרי 7 שנות לימוד עבר לחטיבת-הביניים בישיבה התיכונית בשדה-יעקב, שאותה סיים במגמה הומנית. עם גמר לימודיו בשדה-יעקב נסע ללמוד תורה בישיבת הכותל בירושלים, שם שהה שנה כתלמיד בישיבת ההסדר. ביולי 1978 התגייס דוד לצה"ל ושירת בנח"ל מוצנח. הוא עבר אימוני טירונות, ובמקביל המשיך את לימודו בישיבת ההסדר בקרית-שמונה. חבריו סיפרו, כי לפני מלחמת שלום הגליל, כאשר נפלו קטיושות סביב הישיבה, לא חדל מתלמודו ולא חיפש מקלט. כאשר הציעו לו חבריו לרדת למקלט, מחמת פיקוח נפש, השיב כי בשעת חירום צריך מישהו להתמיד בלימוד תורה. עם פרוץ מלחמת שלום הגליל נקרא לשירות מילואים. הוא פרץ עם יחידתו את מערכי האויב, וביום הרביעי למלחמה, כ' בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) נפל בקרב. בן 23 היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקרית-שמונה. הניח אחריו הורים, חמש אחיות וארבעה אחים. שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "טוראי דוד קאקון נתן את חייו למען מולדתו. הוא שירת בגדוד נח"ל מונצח. היה תלמיד ישיבת ההסדר. חייל שקט וצנוע, מוכשר, מסור, עצמאי, חובב שירה, מקובל ואהוב על חבריו". מפקד יחידתו כתב למשפחתו: "העובדה שדוד שילב בשירותו גם לימוד תורה וגם שירות בחיל קרבי, מעידה על כך שהתחנך על עקרונות ואידיאלים נעלים, שאותם קיווה להגשים". על שמו הוכנס ספר-תורה בבית-הכנסת "היכל דוד" בשכונת מגורי משפחתו בקרית-שמונה.