קאלו, גרשון (סילויו)

בן צעירה די-קוה ופיו-פציפיקו, נולד ביום ח' בניסן תרפ"ד (12.4.1924) ברומא, בירת איטליה. שם סיים בית-ספר יסודי ותיכון. שנה אחת למד באוניברסיטה והפסיק את לימודיו כדי לעלות לארץ-ישראל. גרשון הגיע ארצה בחודש מרס 1945, עבר הכשרה חקלאית (עם קבוצתו מעולי איטליה) בדגניה א', גבעת ברנר ורמת יוחנן ומשם עבר לקבוצת גבים שבנגב, שהיה ממייסדיה וחבר בה עד יום מותו. גרשון היה איש משק ואיש ה"הגנה". בפרוץ מלחמת-העצמאות היה בין לוחמי יישובי הנגב ואת עתותיו חילק בין עבודת הרפתנות בגבים ובניר עם ובין מלחמת התגוננות. גרשון שירת בחטיבת הנגב. לקראת ההפוגה השנייה נערך מבצע "מוות לפולש", במגמה לפרוץ את הדרך לנגב, ועל יחידתו הוטל לכבוש את משלטי חוליקאת. הכוח התוקף נתקל בכוחות אויב עדיפים ונאלץ לסגת. בקרב זה נפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). זמן רב נחשב כנעדר, עד שנמצאה גופתו, ונקברה ברוחמה. במכתבו האחרון אל קרוביו כתב: "במקרה של אסון, חושבני כי יהיה מתפקידכם לכתוב לאמי ולאחותי, אבל אני מקווה כי לא יהיה צורך בכך". ביום י"א בתמוז תש"י (26.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.