בן איילה ויהודה. נולד ביום כ"ט בכסלו תשכ"ד (15.12.1963) ברמת גן. בן בכור להוריו, אח לרונית ושלומי. ילד ג'ינג'י יפה ובעל חיוך מקסים, פיקח, סימפטי, תמיד מחייך ומאושר. כבר בילדותו התבלט כ"גינג'י בעל אופי", תוסס ושובב ומומחה למעשי קונדס. אופיר למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "מורשת משה" ובבית-הספר התיכון "בליך" ברמת גן. תלמיד טוב מבלי להתאמץ ולהשקיע בלימודים, אקטיבי ובולט בכל פעילות חברתית וספורטיבית בבית-הספר ובכל מקום בו נמצא. כולם בתיכון הכירו את הג'ינג'י הסימפטי אך הביקורתי מאוד. בחור אהוב מאוד, כנה וישר ובעל תכונות מנהיגות, שעסוק היה תמיד בפעילויות שונות – כדורסל, כדורגל, טניס וסקי מים. כשבגר, גילה אופיר את תחומי האקדמיה ונהנה הנאה רבה מן הלימודים, בעיקר בנושא המזרח התיכון, שהעשירו אותו ועזרו במילוי תפקידו בחיל המודיעין, בד בבד המשיך לטפח את תחביביו, עליהם נמנו סירות מירוץ ומכוניות. קשרים חמים ופתוחים היו לו עם כל בני משפחתו הרחבה. הוא היטיב להקשיב לאחיו הצעירים, ידע להעניק עצה ולומר מלה טובה וחמה. אח שאין שני לו, חבר בלב ובנשמה. "איני יודעת אם יש עוד אמא בכל העולם שזכתה לבן כמו אופיר. חבר אמיתי, הטוב ביותר שלי, בן חם, מסור, אוהב, ודואג… היינו כמו נשמה אחת בשני גופות", מספרת אמו. "ולי היה הוא גם חבר, ועמוד התווך של המשפחה", מוסיף אביו. כבר בגיל צעיר, החליט אופיר כי ישרת בחטיבת הצנחנים, ומרגע שגמר אומר בלבו – לא היה דבר שיעצור אותו מלהגשים שאיפה זו. וכך, עם גיוסו לצה"ל, באוגוסט 1982, התנדב לחטיבת הצנחנים, ולאחר הגיבוש התקבל לסיירת "עורב". אופיר סיים את הטירונות, עבר קורסים רבים, ביניהם קורס צניחה וקורס קציני מודיעין, ובסיומו, בהיותו בן עשרים וארבע, הוצב לשרת כקצין מודיעין בעוצבת השריון. אופיר בחר לשלב את תפקידו המודיעיני עם יחידת לוחמה נגד טנקים. במסלול משולב זה מצא ביטוי לעבודת צוות, לעשייה ולפעילות בשטח. הוא בלט כקצין ישר ואמין, הנחוש בהשגת כל המטרות ללא פשרות. אופיר סיים בהצטיינות את לימודיו לתואר ראשון במדעי המדינה ובתולדות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן, והמשיך בלימודי יחסים בינלאומיים לתואר שני. בשנת 1991 נישא אופיר לחברתו נורית. רעייתו מספרת, שהיה "חבר נהדר, בטוח בעצמו ו'קצת' חסר סבלנות לטפשים, אך רגשן וטוב ומוכן לעזור בכל עת. הוא חי במירוץ נגד השעון, עם רצון להספיק כל מה שניתן ואף יותר. בזמן הפנוי המועט שנותר ברשותו, הספיק לנסוע מדי שבת עם הכלבה לאילוף, לטייל ולהרבות בקריאה. הוא היה שותף מענין ומרתק, וששת השנים שחייתי במחיצתו היו מאושרות". בשנת 1993, בחר בו אלוף פיקוד המרכז, נחמיה תמרי, לשמש כראש לשכתו. מרגע זה עבדו שניהם "מסביב לשעון". אופיר העריץ את מפקדו, לדבריו, "לעבוד עם נחמיה, זה לנהל רבע צבא". לדברי חבריו של אופיר, קצב החיים שניהל התאים ל"מזג האדום" בו ניחן. אופיר התקדם בסולם הפיקודי עד דרגת רס"ן, וכמעט בכל תפקידיו שירת בתפקידים שהיו שתי דרגות מעל דרגתו האמיתית. בחוות הדעת לקצינים, כתבו מפקדיו: "משתלב במטה ומתבלט כקצין מקצועי ובוגר… בעל מוטיבציה גבוהה, מקדם נושאים, מבחין בין עיקר לתפל, פועל בהתאם להנחיות וגם באופן עצמאי". חבריו הקרובים ציינו, כי שירותו בחיל המודיעין הלם את אופיו האמין, מסלול הקידום המהיר התאים לנחישות שלו, והשלום המתקרב לאופטימיות שלו. ביום כ"ט בטבת תשנ"ד (12.1.1994), נלווה אופיר אל אלוף פיקוד המרכז לסיור בגזרת בית שאן, בעקבות חדירת מחבלים. בעת שעשו דרכם חזרה לבסיס, פגע המסוק בעמוד האנטנה ב"מצודת כפיר" בירושלים והתרסק. באסון נספה אופיר ועמו האלוף נחמיה תמרי והטייסים, סרן עופר יואלי וסרן אסף אשר. אופיר הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. בן שלושים היה בנופלו. הותיר אחריו רעיה בתחילת הריונה, הורים, אח ואחות. בנו, אופז, נולד שמונה חודשים לאחר נפילתו. מפקדו לשעבר בחיל המודיעין, ספד לאופיר: "…האלוף נחמיה תמרי בחר בך ממגוון גדול של קצינים, להיות עוזרו וראש לשכתו בתקופה מורכבת ומסובכת… היה לנו חבל שתקופת מה תעזוב את המודיעין, אך תמכנו, בהביננו את אישיותך ואת התאמתך לתפקיד רגיש זה. תחסר לנו באישיותך הסוערת ותחסר לנו ביכולתך המקצועית". במכתב ניחומים למשפחה, כתב מפקד היחידה: "אופיר התבלט באישיותו המיוחדת, שהקרינה התלהבות, פתיחות והבנה לכל משימה… לאורך כל תפקידיו במערך השדה והמטה הפגין אופיר דבקות במטרה ונחישות עצומה… אופיר הוערך בקרבנו כקצין מצטיין, בעל אופק שירות מזהיר, שעוד נכונו לו תפקידים חשובים ומעניינים בעתיד…" בני המשפחה הנציחו את שמו, בתרומת ספרייה תורנית לבית הכנסת שבבית-הספר "מורשת משה", בו התחנך. הוקמה לזכרו גם ספרייה בבית הכנסת הגדול בשכונת נווה יהושע שברמת גן והוצבה חנוכייה בבית הכנסת במעלה שומרון (אופיר נולד בנר שלישי של חנוכה); לזכרם של אופיר והאלוף נחמיה תמרי, הוקמה ספרייה בישיבה התיכונית בקרית ארבע, שנתרמה על ידי הישיבה, ובקרית ארבע ובמקום נפילתו בפיקוד מרכז, הוקמה אנדרטה לזכרו.
