צרפתי, אהרן

בן אסתר ואברהם, נולד ביום ט' בתמוז תרפ"ה (1.7.1925) בעיר בגאו-אורסטיה, יוון ועלה ארצה ב-10.5.1935 בהיותו בן עשר. אהרן סיגל לעצמו במהירות את השפה העברית, סיים בית-ספר יסודי בפתח תקווה והחל לעבוד בסנדלרות כדי לתמוך בהוריו הזקנים. הוא נשא בלבו שאיפה לתת מאונו וממרצו למולדת, אך לא יכול לזנוח את חובתו להוריו. גם לאחר שהצטרף למחתרת אצ"ל נאבקו שתי חובות אלה בלבו, אך משנכנס לארגון לא משך ידו מפעולה. הוא השתתף בפעולות נגד הבריטים ונפצע קשה בידו, אך הצליח להתחמק מהבריטים שחיפשו אחריו. בשל פציעתו מונה אחראי על מחסן הנשק של אצ"ל, אך דרש שיעבירו אותו לתפקיד קרבי. עם פרוץ מלחמת-העצמאות השתתף בכיבוש יפו ויהודיה. בהתקפה על רמלה סיכן את חייו והציל חבר פצוע בבטנו, שהושלך על קוצי צבר ורק הודות למסירותו של אהרן נשאר בחיים. הוא גילה כושר ארגוני בפעולות צבאיות נרחבות ומונה לסגן המפקד. ביום כ"א באייר תש"ח (30.5.1948), לאחר ההסתערות על ראש העין, רגעים מועטים אחרי כיבושה מידי האויב, נפצע פצע אנוש ששם קץ לחייו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח תקווה.