צרום, גדעון

גדעון, בן יונה וצדוק, נולד ביום י' בניסן תשי"ד (13.4.1954) בתל-אביב. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר היסודי ברמת-ישראל. אחרי כן למד בערב בבית-ספר מקצועי. גידי, כפי שקראו לו בני משפחתו וחבריו, היה בחור פשוט ונעדר יומרות. הוא קיבל את החיים כפי שהם, ושמח בכל אשר היה לו. ביסודו היה אופטימי ותמיד ייחל לטוב, ולכן הצטיין בחדוות חיים וקיווה לטוב גם במצבים קשים ביותר. הוא היה חביב על הכל, בעיקר בזכות רוחו הטובה ואהבת האדם שלו. הוא אהב את משפחתו מאוד, כיבד את הוריו והעריך את אחיו ואחיותיו הגדולים ממנו. תמיד השתדל לעזור בבית, לתמוך בהורים ולסייע בפרנסת המשפחה, משום שידע להעריך את המצב הכלכלי הקשה של הוריו. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים החל ללמוד בערב בבית-ספר מקצועי וביום עבד בבית דפוס שייצר יומני שנה, לוחות קיר ומוצרים לפרסום. יותר משנתיים עבד במפעל זה, מתוך רצון וחריצות, עד גיוסו לצה"ל. הוא התמיד בעבודה, ומילא באחריות את כל התפקידים שהוטלו עליו ואף יצר יחסי ידידות הדוקים עם חבריו למפעל. הם אהבו אותו מאוד, בעיקר בזכות נכונותו לעזור ולסייע. לא אחת התחלף עם עובד אחר בעבודה ועשה זאת ברצון ובחביבות. הודות לתכונותיו הטובות ולמסירותו סמכו עליו מנהלי המפעל עד כדי כך, שהשאירו בידו את מפתחות המפעל ללא כל חשש. גדעון גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות הטנק הוצב ביחידה בתפקיד תותחן טנק "פאטון". גם בצבא הצטיין בתכונותיו הטובות. הוא הקפיד על לבושו ועל נקיונו, גם ביחידה ובאימונים וגם כשיצא לחופשות. הוא דאג להוריו והרבה לכתוב להם מכתבים כדי להפיג את חששותיהם. בימי חופשותיו מהצבא, ואפילו בחופשות קצרות, נהג ללכת למפעל שבו עבד עד גיוסו, ולעבוד שעות אחדות, כדי להרוויח כסף ולעזור להוריו, וכדי שיהיו לו דמי כיס ולא יזדקק לאיש. במלחמת יום-הכיפורים לחם גדעון בסיני, עם יחידתו שיצאה לבלום את התקפות המצרים. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע הטנק שלו כקילומטר צפונית ל"לחצנית" והוא נהרג. כחודש אחרי-כן נמסרה למשפחתו הודעה שהוא נעדר. רק לאחר חודש נוסף של תקוות, פחדים וחיפושים נאמר למשפחה שגדעון נפל, ושמקום קבורתו לא נודע. כעבור ארבעה חודשים נמצאה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. הוריו הנציחו את זכרו על-ידי הקמת חדר בישיבת "משכן שמעון", וכן בתרומה של שני מאווררים לבית הכנסת "מגדל עוז".