צרויה, יהושע

בנם של חנה ועיוש. יהושע נולד בפס שבמרוקו בי"ד בטבת תרצ"ד (1.1.1934). היה אח לזוהרה, אליהו, שם טוב, מנחם, מקס ועמרם. הוא למד בביה"ס אליאנס. ב-1.10.1950, בגיל שש-עשרה, עלה יהושע ארצה, עבר הכשרה חקלאית במסגרת עליית הנוער והתגורר בעין גב. לאחר מכן עבר לירושלים והתגורר במעברת תלפיות. יהושע אהב ללמוד, התעניין מאוד בידיעת הארץ ובמיוחד אהב לקרוא את ספריו של שלום עליכם. "הספרן", קראו לו חבריו למראה ערמות הספרים שמעל ומתחת למיטתו – כך סיפר אחיו שם טוב, אשר עלה לארץ כחצי שנה אחריו. יהושע גויס לצה"ל ב-10.8.1952 ושירת עד דצמבר 1955. במהלך שירותו שימש בתפקיד קשר בחיל רגלים. לאחר שחרורו משירות החובה התגייס יהושע למשמר הגבול וצורף לקורס מ"כים שהתקיים בבית ג'וברין. במהלך שירותו יהושע ידע מבחני אש ללא ספור. חודש לפני נפילתו הגן בגופו על פועלי מבשרת ציון כאשר לגיונרים ביקשו להתנכל להם. בפעילויות היה הוא הראשון שביקש לבדוק ולפרק כל מוקש, והסברו עמו: "לאחרים יש נשים ילדים ובית" – כך סיפרו חבריו. בצהרי יום שני ה' בתשרי תשי"ז (10.9.1956) עלתה יחידתו של יהושע על מארב של הלגיון הירדני, שחדר לשטח ישראל באזור בית ג'וברין. במכת האש הראשונה נהרגו שישה חיילים. תוך כדי חיפוי לאפשר את נסיגת שאר הכוח נתפס יהושע ע"י הלגיונרים כשהוא חי, ונרצח באכזריות. את הגופות גררו לירדן לצורך הטעייה. הדברים על פי עדות של חייל דרוזי, חניך בקורס, שהסתתר בבור והיה עד לחטיפה. גופתו של יהושע נמצאה על ידי נציגי האו"ם בשטח ירדן והוחזרה לידי ישראל ביום למחרת. בן עשרים ושתיים בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בהר הרצל, ירושלים. הותיר הורים ושישה אחים ואחיות. את הוריו לא ראה יהושע שבע שנים וטרח כדי להעלותם ארצה, אך לא זכה לראותם.