צפניה, חיים

בן נג'לה ושלמה, נולד בשנת 1930 בדמשק, בירת סוריה. סיים בעירו את לימודיו בבית-ספר יסודי והמשיך ללמוד בבית-ספר תיכון. משהחלו חבריו עולים ארצה הציק להוריו שירשו גם לו לעלות, עד שלבסוף הסכימו לשלוח אותו ואת אחותו לעבור את הגבול ובחודש יוני 1945 הצליח להגיע ארצה. מבית-העולים נשלח עם חברת נוער עולה לאשדות יעקב, ואחותו נשלחה לקיבוץ אחר. משלא מצא סיפוקו בחיי קיבוץ עבר אחרי חצי שנה אל דודתו בחיפה, ואחרי לבטים רבים הסתדר בעבודה בחנות-מכולת והתפרנס יפה משכרו. ההורים ניסו להחזירו אליהם ואף שלחו שליח שישדלהו לחזור, אך הוא השיב: "מוטב שההורים יבואו לכאן, כי אני לא אעזוב עוד את ארץ-ישראל". במשך הזמן התערה בחיי הארץ, מצא את מקומו בארגון-נוער והצטרף ל"הגנה". כשגויסו חבריו בחורף תש"ח, בתחילת מלחמת-העצמאות, שפרצה לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התנדב גם הוא עימהם, אף כי טרם הגיע לגיל הגיוס ושירת בחטיבת "עודד". הוא השתתף בפעולות-קרב בגליל העליון ובשחרור צפת. בעת מבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן לחם בקרבות העזים בגיזרה זו ונפל בקרב, ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948). הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.