צעידי, מאיר

בן דוד ויונה. נולד בשנת תש"ב (1942) בעדן. עלה ארצה עם הוריו בעודו תינוק. הוא למד בבית-הספר היסודי הדתי "מוריה" בשעריים (שכונה ברחובות) והתחנך לקיום מצוות ה' ולאהבת ארץ ישראל. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר רצה מאוד להמשיך בלימודים אך מחמת מחסור כספי נבצר ממנו להמשיך את לימודיו ב"ישיבה". הוא עזר ותמך ככל יכולתו בהוריו הזקנים ושמר מסורת. הוא נהג לבוא לבית הכנסת מדי שבת בשבת, ואהב לקרוא בתורה כפי שמעיד אליו רב העדה התימנית ברחובות. את שעות הפנאי היה מבלה בספורט ובייחוד במשחק הכדורגל בקבוצת שעריים. לאחר מכן היה מאמן את המשתתפים במשחק ואף שיחק ב"מכבי" קרית גת. מאיר גויס לצה"ל במחצית מאי 1962 והתנדב לשרת בחיל הצנחנים. הוא שירת במסירות ובנאמנות והתגאה ביחידתו. כשהיה עובר עם אשתו ליד האנדרטה לזכר הצנחנים, נראה עליו שהוא מתגאה על היותו חייל בצנחנים. הוא אהב את חיי הצבא והיה מוכן לעשות כל מה שיידרש ממנו והתנדב ברצון לכל משימה. לאחר ששוחרר משירות סדיר היה יוצא לשירות מילואים. הוא היה בעל מסור, אהב את הבית ודאג לנקיונו ולסידורו. נהג לקבל אורחים בחביבות ובסבר פנים יפות. כאשר נולד לו בן טיפח אותו באהבה ובדאגה אין קץ. שאיפות גדולות לא היו לו בחיים וכל שעות היום היה מקדיש לעבודה לפרנסת הוריו, אשתו וילדו הקטן. בראשית מאי 1970 נקרא לשירות מילואים פעיל למשך עשרים יום בערך. לפני צאתו רקד בבית עם בנו הקטן מתוך שמחה, אך בשכבו לישון אמר לאשתו, כאילו ליבו ניבא לו את הבאות: "אם אקבל כדור ברקתי – – – " ולאחר רגעים מספר המשיך "אם יבוא סופי בצבא, יהיה לי כבוד גדול ודגל יהיה פרוש על ארוני ותיערך לי הלוויה צבאית. אם אמות, יהיה שמי חרות על האנדרטה של הצנחנים". ואכן ביום ב' באייר תש"ל (8.5.1970), נפל מאיר בעת מילוי תפקידו בבקעת הירדן, בעלות רכבו על מוקש. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות. מפקד הגדוד כתב למשפחה השכולה במכתב תנחומים: "מאיר היה אחד מוותיקי הגדוד ויחד עם חבריו מילא את חובתו במשך כל השנים כחייל מילואים. גם ביומו האחרון השתתף באחד מאותם המבצעים המבטיחים את שלומה של מדינת ישראל ושילם בחייו את מחיר חירותנו. – – – היחידה תשמור עמכם על קשר ואנו רואים את עצמנו יחד עמכם כחלק ממשפחה גדולה של החטיבה והגדוד". לזכרו יצאה לאור חוברת הנושאת את שמו, והיא מכילה מכתבי תנחומים של אישים, מוסדות וגם דברי המשפחה וסיפורי חברים ומכרים על מאיר; שמו נחקק על האנדרטה שהוקמה לזכר החללים שנפלו בבקעת הירדן.