צמחי, סיני
בן סוניה ומיכאל, נולד ביום א' באלול תרפ"ז (29.8.1927) בתל- אביב. לאחר שסיים את בית-הספר היסודי ואת הגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב למד הנדסת בניין בטכניון בחיפה. היה חבר באגודות הספורט "זבולון" ו"הפועל" בהיותו תלמיד בבית-הספר היסודי. בשנת 1942 הצטרף ל"הגנה". היה מדריך חג"ם (חינוך גופני מורחב), בקורסים למפקדים ומפקד כיתה בחי"ש. בשנת- שירותו שירת כנוטר במשטרת הרכבות בתל-אביב. בשנת 1946 נאסר על-ידי המשטרה הבריטית. בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לצבא ושירת כמפקד כיתה באחד מגדודי חטיבת "כרמלי". סיני השתתף בקרב על חיפה, בכיבוש עכו, בקרבות נגד הדרוזים ליד רמת יוחנן, בשער הגולן, בצמח וראש הנקרה. היה בין הפורצים לג'נין והסתער ראשון על הגבעה במבואותיה. בכל שעת הקרב על ג'נין עבר בעמדות ועודד את רוח אנשיו, רץ תחת ברד-כדורים, פנים אל פנים עם האויב, להציל נהגים שנפצעו או מכוניות שנתקעו בדרכן בשעת ההתקפה. חייו היו נתיב בהיר של שאיפת דרור, זקיפות קומה, ביטחון והקרבה עצמית. היה עלם תוסס ואמיץ-לב. בעת מבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן, היה בין מגיני משלט ח'ירבת ירדה. משלט זה בלם את ניסיונות הסורים להתקדם לעבר ראש פינה ולנתק את הגליל העליון המזרחי. על המשלט התנהלו קרבות עזים והוא עבר מספר פעמים מיד ליד. תוך הפגזה כבדה והפצצות ממטוסי האויב הגיעו הטנקים של הסורים למרחק 50-70 מטר מעמדה זו. סיני עמד מול הטנקים וכיוון כלפיהם את אש מכונת-הירייה. בפעולה זו נפל, לאחר שנפגע מצרור כדורים, ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948). אחרי נופלו נאלצה יחידתו לסגת, מאחר שמכונת-הירייה שבה ירה באויב עד רגעי חייו האחרונים, נשתתקה. נקבר בראש פינה. אין לכתוב על קרב ירדה בלי להזכיר את אומץ רוחו וגבורתו העילאית – כתב עליו חבר שהשתתף עימו באותו קרב. על סיני הושר בגדודו: "כך מקרב אלי קרב – מי ימנה – / מם-כף בגדודו הגאה – / הוא צעד, ולחם והגן, / עד בואכה משמר-הירדן – -". ביום ט"ז בסיוון תש"י (1.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
