צליק, דוב (ברקו)

בן מיכאל ורוזה. נולד ביום ה' באב תרצ"ו (24.7.1936) בבקו אשר ברומניה. בסיימו ואת בית-הספר התחיל לעבוד בבית-מסחר גדול והתקדם בעבודתו עד שהגיע לדרגת ממונה על כל בתי-המסחר. כעבור זמן מה נשלח על-ידי השלטונות לבית-ספר תעשייתי מסחרי וכעבור זמן קצר צוין שם לשבח. היה בחור עליז, שאהב את החיים ואהב לעזור לזולת בכל אשר היה. במפעל שעבד הקים להקה של תיאטרון וניהל אותה. בינתיים הגיע לגיל-הגיוס לצבא הרומני ובמשך שלוש שנים שירת בו בחיל-הקשר. מפקדיו אשר ראו בו איש צבא מצטיין שלחו אותו לקורס מיוחד אשר גמר בהצטיינות. כאשר השתחרר קיבל לידיו ניהול בית מסחר גדול. שאיפתו היתה לעלות לארץ ובחודש מארס 1964 הגיע עם הוריו לארץ. מיד בהגיעו נכנס לקיבוץ עין-שמר ולמד שם את שפת הארץ, כי שאף להיות אזרח גאה ומכובד בה. בקיבוץ שהה ששה חודשים, עבד קשה – אך לשמחתו לא היה גבול כשהתחיל להתאקלם בחיי-הארץ. בהיגמר האולפן הוא בא לחיפה, מקום שם גרה משפחתו, ונתקבל כעובד ב"המשביר לצרכן", אשר שם קנה את אהבת כל העובדים אתו. בגמר העבודה בשעות הערב הלך ללמוד בבית-ספר למסחר כדי להשתלם בידיעות שקנה בחוץ-לארץ. אהב מוסיקה וניגן על כמה כלי-נגינה. כן השתתף בתחרות טניס-שולחן. שנה לאחר בואו לארץ גויס לצה"ל (מאי 1965) ולא הספיק אלא לשרת במילואים. היה חייל מסור, טוב וממושמע ובמלחמת ששת הימים חירף נפשו בגבורה. נמצא בקו-האש הראשון בגיזרת דרדרה ותל-הילאל והיה בין ראשוני המעפילים להרי-הגולן מאחר ולגדוד נועדה משימה של הבקעה ראשונה של מוצבי האויב, ואכן בקרב שנערך בדרדרה ביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967) נפל. הניח אישה אשר בא אתה בברית-הנישואין באפריל של אותה שנה. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. על טוב לבו ועל התחשבותו בזולת רבות הן הראיות, כפי שסיפרו חבריו-לנשק. אחד הסיפורים שלהם הוא על ויתורו על חופשת יום אחד כדי לראות את המשפחה – וזאת לטובת אב של ארבעה ילדים שלא זכה לראותם מאז שבוע אחרי יום העצמאות. זכרו הועלה בחבורת "נחשוני הגולן" שהוציא גדודו.