ציתיאת, אריה
בן יעקב ומזל. נולד ביום כ"ג במרחשון תרצ"ח (28.10.1937) בכפר סירקין ולמד בבית-הספר היסודי שבכפר. הוא היה נער פשוט בהליכותיו ובהתנהגותו, עניו וצנוע, טוב-לב וישר-דרך. היו לו "ידי-זהב" והוא הרבה לעסוק במלאכות שונות – ובכולן הצליח. אריה גויס לצה"ל באוקטובר 1956 ועבר בהצלחה קורס נהיגה ומאז היו הוא וההגה בלתי ניתנים להפרדה. בתוקף תפקידו בצה"ל וביחוד לאחר שחרורו עבר את הארץ לאורכה ולרוחבה והשתדל להקנות את אהבתו הגדולה לארץ למטיילים הרבים שהסיע. בגלל אהבה זו לארץ התנדב בעת מלחמת ההתשה לעבוד עם רכבו בקווים הקדמיים בסיני, למרות שהיה פטור משירות ביטחון עקב מצב בריאותו. בעבודתו האחראית והמסורה זכה להערכת כל מי שהכירו. ביום י"ב באייר תשכ"ט (30.4.1969), נפל אריה בהפגזת אויב, בעת מילוי תפקידו באיזור פורט תאופיק. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אישה ושני ילדים.