ציתאיאת, יוסף

בן אלברטין ומאיר, נולד ביום י"ט באלול תשי"ח (4.9.1958) בבגדד. הוא היה הבן הצעיר במשפחה וזכה ליחס של חיבה מיוחדת. אביו היה בעל רכוש בעירו וחי ברווחה יחסית. יוסף למד בבית-הספר היהודי בעירו עד גיל 13. בשנת 1971 הצליחה המשפחה להימלט בדרך בלתי חוקית מעירק, וכמעט בחוסר כל הגיעה ארצה. הוריו השיגו דירת עולים באיזור חיפה, שם השתקעה המשפחה. אולם האב לא הסתגל לקשיים הכלכליים בארץ, מקורות הפרנסה שלו היו דלים. ומעוגמת נפש חלה, אושפז ובשנת 1975 נפטר. יוסף למד בבית-הספר הריאלי בחיפה, ולמרות היותו עולה חדש השתלב במהירות בבית-ספרו ונמנה עם התלמידים המצטיינים. לאחר מות האב עברה האם עם ילדיה אל בית סבתו בתל-אביב. יוסף המשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי "אורט סינגלובסקי" במגמת אלקטרוניקה. הוא הצטרף לתנועת הצופים והיה פעיל בגדנ"ע. תקופה קצרה היה פעיל בארגון חוג של בני נוער שעלו עמו מעירק. נסיבות מותו של אביו השפיעו עליו קשות, הוא נהיה מופנם אך מסור מאוד לאמו והשתדל לעזור לה ככל האפשר. אחרי שסיים את לימודיו התיכוניים, באוגוסט 1976, התגייס לצה"ל. הוא עבר אימוני טירונות ושירת בחיל-הקשר. אחרי שורה של קורסים מקצועיים עלה באוקטובר 1977 לדרגת רב"ט והוצב כמדריך בקורסים של חי"ר. כעבור שנה, בסוף שנת 1978, עלה לדרגת סמל והתמנה כמדריך בבית-הספר למ"כים. הוא חתם על שירות בתנאי קבע עד ספטמבר 1980. בקשתו להארכת שירותו בצבא הקבע נענתה בחיוב. ביום כ"ד בסיוון תש"ם (8.6.1980) נפל יוסף בעת שירותו. בן 21 היה במותו. יוסף הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. הוא השאיר אחריו אם, אח ואחות. מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "יוסף שירת ביחידתי כטכנאי קשר והתגלה כעובד חרוץ, דייקן ומקצועי כאחד. הוא לא נרתע מלסייע לחבריו בעבודה בכל עת, גם על חשבון עיסוקיו הפרטים".