בת אוקסנה ויבגני. אילנה נולדה בנתניה בי"ט בתשרי תשנ"ב (27.9.1991), ילדה שנייה להוריה ולה שתי אחיות – אנה ובל. אילנה נולדה כחודש אחרי עליית המשפחה מאוקראינה לישראל. כשהייתה בת כשנתיים עברה המשפחה לחדרה, ושם אילנה גדלה בבית מוקף ילדים – שכן אימה אוקסנה ניהלה בבית גן ילדים. אילנה הקטנה, שמגיל צעיר גילתה אחריות רבה ורצון לעזור, סייעה לאימה בניהול הגן ובשמירה על הפעוטות. בעבודת שורשים שהכינה כשהייתה בת שתים-עשרה סיפרה אילנה על עצמה, על בית המשפחה ועל ילדותה: "חברי קוראים לי: אילן, אילנית, בלונדה, אילנו'ש, אילו'ש ועוד המון שמות חמודים ומשונים … התחלתי ללכת בגיל תשעה וחצי חודשים, התחלתי ממש לדבר ברור בגיל שנה וחצי. הייתי ילדה עם המון הרפתקאות וילדה שלא יושבת בשקט אפילו לרגע. אהבתי לטפס בכל מקום ולא פחדתי משום דבר. ההורים שלי שמו סורגים בחלונות רק בגלל שעמדה לנו ספרייה ליד החלון ואהבתי לטפס על הספרייה, לכן שמו סורגים כדי שלא אפול. המעשה הקונדסי ביותר שעשיתי מתי שהייתי קטנה: באחד הימים אימא שלי הייתה עסוקה מאוד ולא שמה לב למה שעשיתי בכמה דקות שהייתה עסוקה, ואז היא שמה לב שפתאום נעלמתי לה, היא וכל המשפחה החלו לחפש אותי בכל הבית ובחוץ ולא מצאו עד שמישהו נכנס למקלחת ומצא אותי עומדת במקלחת. לגלות לכם משהו, כשאימא שלי הייתה עסוקה נמאס לי לחכות לה והלכתי למצוא לי מה לעשות, אז טיילתי בבית ונכנסתי למקלחת כי היה שם מאוד חשוך וזה היה מאוד מעניין כי בכל הבית היה אור. נכנסתי למקלחת שהיה בה קצת מים והמים היו קרים מאוד ונרטבתי, לא יכולתי לזוז אז חיכיתי שיבואו להוציא אותי מהמקלחת. וככה הסתיימו החיפושים אחרי הנעלמת … אני ומשפחתי אוהבים לנסוע לטייל … הטיולים שלנו נמשכים כל השנה, בכל עונה אנחנו נוסעים לטייל. בקיץ אוהבים לנסוע לכנרת עם המון חברים כדי לעשות חיים, לעשות המון אטרקציות וחיים משוגעים. בחורף אוהבים לנסוע לחרמון ולראות את השלג הלבן. אבל כעקרון אנחנו אוהבים לנסוע ליער חדרה במזג האוויר הטוב … אם מדברים על אוספים אז אני חייבת להגיד שאני לא זוכרת את כולם אבל היו לי המון, למשל: מדבקות, צדפים, אבנים, מחקים, עטים, נרות, צמידים (תכשיטים), בובות, פוסטרים, תמונות של מפורסמים ועוד המון … בעלי חיים בביתנו יש לרוב אבל רק מסוג אחד וזהו הדג. יש לנו ארבעה אקווריומים בבית, שניים ענקיים ושניים בינוניים שבהם יש דגים גדולים, בינוניים וקטנים וכולם חברים של כולם". אילנה החלה את לימודיה בבית הספר היסודי "קפלן" בחדרה, המשיכה לחטיבת ביניים "בית אליעזר" ולתיכון "עמל" בעיר. בתיכון היא למדה פסיכולוגיה וסוציולוגיה, מה שמאוד התאים לאישיותה – הייתה לאילנה נשמה של עובדת סוציאלית, סיפרה אימה, תמיד ניתן היה למצוא לידה חבר לו סייעה בכתף תומכת, בהקשבה ובאמפתיה. לאילנה היו קשרים נהדרים עם כל בני המשפחה. היא נולדה כמה שנים אחרי אנה, אחותה הגדולה, ותמיד היה בין השתיים קשר טוב. כשאילנה בגרה היא מאוד רצתה אחות קטנה, ואכן כשהייתה בת שש-עשרה נולדה אחותה בל, כמין מתנה לאילנה, והאהבה בין האחיות פרחה מיום ליום. אהבה מיוחדת שררה בין אילנה לאימה אוקסנה. כך כתבה אילנה לאימה, בברכה ליום הולדת: "את לא רק אימי אלא גם חברתי הטובה, את אימי האהובה והכי מקסימה. לא משנה מתי תמיד אשמח לקבל חיבוק, ואפילו מאוד נשיקה. כשאת לא לידי אני לא מרגישה שמחה, אני מרגישה שחסר משהו, אבל כשאת לידי יש לי ההרגשה הכי שמחה. את לא יודעת כמה אני שמחה ומאושרת שאני יודעת שאת שלי, את אימא שלי! תמיד אוהב אותך, משום שאת אהבתי הראשונה. מיומי הראשון את הראשונה שהכרתי, שדאגה לי, תמכה וגידלה, ולכן את אהבתי הראשונה!… אני יודעת שלפעמים אני בעייתית, אך אני תמיד תמיד אוהבת אותך, אוהבת אותך הכי בעולם. את אימי המושלמת מכולם!" מגיל צעיר נתגלתה אילנה כנערה רגישה ורומנטית. בעבודת השורשים שלה היא כתבה: "לדעתי מקום רומנטי זה מקום שבו השמש זורחת ושוקעת, ובו אפשר לשבת עם מישהו שאתם אוהבים או מחבבים או אפילו סתם חברים ולהתבונן בשקיעה. ובכלל, בכל מיני מקומות רגועים ויפים שבהם אפשר לטייל וליהנות מכל רגע ביחד". מדי פעם נהגה אילנה לכתוב לעצמה, להורים או לחברים פתקים בהם הביעה את סערת רגשותיה. כך למשל בטאה את מחשבותיה בהביטה בדמותה במראה: "מסתכלת במראה ורואה. רואה אותי נערה, רואה נערה עם עיניים כחולות. רואה נערה עם שיער שטני, רואה נערה, רואה אותי. ואם? ואם היה לי שיער שחור? או ג'ינג'י, או חום או אדום? מה היה אז? האם חיי היו שונים מעכשיו? האם היו טובים יותר, או רעים יותר? איני יודעת! ואם היו לי עיניים שחורות או חומות כמו לכולם, מה היה אז? … ואם, אם בכלל אני הייתי מישהי אחרת? מישהי עם אופי אחר, מישהי עם הדברים שלה, עם השיגעונות שלה, עם המחויבויות שלה, עם כל הדברים השייכים רק לה, הייתי שונה? הייתי אחרת? זאת לא הייתי אני? לא אדע. לא יודעת אם ומה יכולתי להיות משום שזו אני, זאת במראה". אילנה גדלה והייתה לנערה מנומסת ואהובה, מאמינה בכל מאודה ביהדות ובאלוהים, יפה בחיצוניותה ובפנימיותה. היא אהבה את החיים, הרבתה לטייל ולבלות, ומאוד אהבה לעזור ולתת – כך למשל חתמה על כרטיס אדי לתרומת איברים, דבר שנודע למשפחתה רק אחרי מותה. אילנה ידעה להפתיע את אהוביה ואת חבריה במתנות מושקעות בימי הולדת. תמיד ידעה להיות בצד המעניק, את עצמה שמה במקום האחרון. בין כל תכונותיה הטובות בלטו באילנה יכולות הארגון והסדר, כפי שסיפר קרוב משפחה – הוא הגיע לחתונה משפחתית, התבקש לארגן את האורחים באולם ופקפק אם יצליח במשימה: "… תומי אמר לי – 'אל תדאג, אילנה תחבור אליך ותסמוך עליה, הכול אצלה מאורגן ומסודר ולבטח תסתדרו'. וזה בדיוק מה שקרה, הכול היה מתוקתק כמו שצריך, כמעין פאזל שלבסוף נוצרה תמונה מושלמת … אך מה הפלא הרי זו את, דואגת שהדברים ייעשו בצורה המושלמת ביותר, בהקרבה עצמית לאין סוף ומבלי לדרוש תמורה אפילו לרגע". "תחביבי הם", כתבה אילנה בעבודת השורשים, "לרקוד, לשיר, לצחוק, לבלות, להשתגע ובעיקר להיות עם חברים". התחביב הבולט של אילנה היה הריקוד. אחרי שהתעמלה בהתעמלות אמנותית עד גיל שמונה, ובמקביל רקדה בלהקה בית-ספרית, היא עברה ללמוד ריקוד מודרני באור עקיבא, בלהקת "שוקולד" הפועלת במתנ"ס העירוני. עם הלהקה התמידה כשבע שנים, במהלכן הופיעה בטקסים ובהופעות שונות. אילנה אהבה מאוד מוזיקה שמחה ורומנטית, שירי חתונות ושירי אהבה, ואף ניגנה באורגן. היא גם בורכה בכישרון לציור ובכלל לעבודות יד, ואף כתבה שירים מדי פעם. את שיריה נהגה אילנה להשמיע לאימה אוקסנה ולשמוע את חוות דעתה, וחלק מהשירים אף הקדישה לאם. כנערה חרוצה אילנה נהגה לעבוד כדי לממן את הוצאותיה. כך עבדה במלצרות, בחנות בקניון ובסלון לעיצוב תספורות. מאוחר יותר, במהלך השירות הצבאי, היא למדה בקורס לברמנים. הודות ליופיה אילנה נבחרה, בהיותה בתיכון, להיות דוגמנית של איפור ושל שמלות כלה, ובבית המשפחה יש תמונה בה היא זוהרת ככלה. ביום 21.2.2010 התגייסה אילנה לצה"ל. היא שירתה באגף התקשוב, בלשכת האלוף ראש האגף. מתחילת דרכה בלטה במוטיבציה הגבוהה שלה, בחייכנות, ביכולת הארגון ובנכונות לעזור לזולת. סיפר אלוף עמי שפרן, מפקד האגף: "אילנה שירתה בלשכתי במשך כשנה ושלושה חודשים. כבר בחלוף זמן קצר ביותר בלטה אילנה ביכולותיה המקצועיות, הארגוניות והחברתיות. את תפקידיה ואת המטלות שלקחה על עצמה ביצעה תמיד בחיוך, באהבה, ביסודיות ובמקצועיות רבה. האופן שבו ביצעה את תפקידה אף זיכה אותה בהערכה עמוקה בקרב מפקדיה וחבריה בלשכת ראש אגף תקשוב". הוסיף מפקדה הישיר של אילנה, רב-סרן ז'קי: "אילנה, את היית הלב הפועם בלשכתנו. זו שתמיד הגיעה לפחות שעה לפני תחילת המשמרת, ומעולם לא עזבה כשהמשמרת הסתיימה. תמיד נתת מעצמך לכולנו, ולעצמך לא ביקשת דבר. מתוך חינוך למצוינות והשקעה שקדת והעמקת בכל דבר שעשית, ושום דבר לא היה מספיק סגור ומושלם בעינייך. הרצינות, המסירות, האכפתיות וההשקעה האינסופית – בזכות תכונות אלו ורבות נוספות הפכת ליד ימינה של דנה, מזכירת ראש האגף". במהלך השירות הועלתה אילנה לדרגת רב-טוראית. אילנה נפלה בעת שירותה ביום י"ד בתמוז תשע"א (15.7.2011), בתאונת דרכים. באותו יום – יום שישי, היא בילתה עם משפחתה ביום קניות וכיף. אחר כך קבעו להיפגש בערב לפיקניק בחוף הים ואילנה הלכה לבקר חבר, ובהיותה בדרך נהרגה בתאונת דרכים. אילנה הייתה בת תשע-עשרה בנפלה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחדרה. הותירה הורים ושתי אחיות. שנתיים וחצי לאחר נפילתה של אילנה נולדו להוריה תאומות – נטע וניקה. ספד לאילנה בן המשפחה: "בתורה הקדושה כתוב – 'במופלא ממך אל תחקור'. כי נסתרות דרכי האל. כנראה שלעולם לא נדע איך טוהר כמוך הלך מאיתנו ולא ישוב … הלב מסרב להאמין, כמו אומר זה רק חלום, תיכף נתעורר והכול יחלוף … כל כך אהבת את המשפחה שלך, הם היו כל העולם בשבילך. ההורים שלך שואלים את עצמם בכל רגע האם זה אמת שיד ימיננו, הפרח שכל כך גידלנו ואהבנו, לא יהיה איתנו יותר. אנה מחבקת את ספיר הקטנה ומביטה בה במבט שאומר – עוד רגע קט ודודה אילנה לבטח מגיעה. ובל, שהייתה כל העולם בשבילך, עוד לא בדיוק יודעת לאן נעלמה אחותה שהיא מאוד מאוד אוהבת. איך אפשר לדבר עלייך בלשון עבר, הרי למול עינינו נגלה חיוכך הטוב ופנייך מאירים בזוהר רך. יודע אני שכך בדיוק תרצי שנזכור אותך". הרמטכ"ל רב-אלוף בנימין גנץ כתב למשפחה: "מפקדיה של אילנה מספרים כי הייתה חיילת מיוחדת ומסורה, שהפגינה רצון עז לתרום ולסייע. אילנה מילאה את תפקידה על הצד הטוב ביותר, במקצועיות ובחיוך. אילנה ניחנה בנועם הליכות, בחוכמת חיים ובאינטליגנציה רגשית גבוהה, שאינה אופיינית לבני גילה. בשל כל אלה ועוד זכתה לאהבתם ולהערכתם של הסובבים אותה. דואב הלב על מותה של אילנה בטרם עת. בטוחני כי דמותה תלווה את דרכם של מפקדיה, חבריה וחברותיה. זכרה יהיה נצור בליבנו תמיד". ספד לאילנה רב-סרן ז'קי, מפקדה: "נערת חן, נעימה, מסורה ורצינית שכל עתידה לפניה. חייכנית, שבחיוכך ובצחוקך היית מאירה לשכה שלמה. וברגע אחד הכול נגדע – וזה פשוט לא נתפס… נבקש מכם משפחה יקרה: שתהיו גאים. שתדעו שאילנה הייתה מיוחדת במינה. נספר לכם שאין שנייה לה. נשתף אתכם כמה אנחנו אוהבים ומוקירים אותה. נאמר לכם שאנו המומים ושבורים… אנו מתחייבים לעמוד לצדכם, ללוות לתמוך ולשאת את זכרה של אילנה לעד". ספדה דנה, המפקדת של אילנה בלשכת האלוף: "אילנה שלי. חברייך ואני מזועזעים וכאבנו אינו ניתן לתיאור. חייך הקצרים טרם שחקו את הילת המלאך שריחפה מעלייך – בחייך היית מלאך, ומלאך נותרת. לא מזמן נסענו יחד. במהלך הנסיעה אימך התקשרה וביקשתי ממך לומר לה שיש לה ילדה מדהימה – התכוונתי לכל מילה. היית ילדה כה צעירה, עם אמביציות מרקיעות שחקים. האור שניגר מפנייך שיקף את אישיותך הקורנת. עינייך הכחולות ודאי יוסיפו לצבעם הכחול של השמים, אולי בזכות כך לא נתעורר יותר לבקרים אפורים. ילדה שלי, תשמרי מלמעלה עלינו ועל כל חיילי צה"ל".
