ציקינובסקי, אריה (“אריק”)

בן שרה ומנחם. נולד ביום י' במרחשון תשי"א (21.10.1950) בחיפה. הוא סיים את לימודיו העל-יסודיים בבית-הספר התיכון העירוני א' בחיפה והיה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". הוא גויס לצה"ל באוגוסט 1969. הספיק לשרת בצה"ל תשעה חודשים בלבד. בזמן שירותו הקצר הוכיח עצמו כחייל מצטיין, ואהוב על כל מי שהכיר אותו. עיקר מעייניו היו ענייני ביטחון וצבא. ידיעותיו בנושאים אלו היו מפליגות ובכל דיון או ויכוח היה מגן בלהט על דעותיו המגובשות. הוא התכונן להשתלם בשטחים אלה ובהיסטוריה צבאית בעתיד. אור ליום כ"ד בניסן תש"ל (30.4.1970), נפל בעת הפגזת אויב באזור תעלת סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד הגדוד, בין שאר דבריו: "אריה בא אלינו זה מקרוב, אך התאקלם מיד ביחידה. גם חבר טוב ומסור היה לחבריו, שאהבו אותו מאוד וגם מפקדיו כולם חיבבוהו וידעו שיש להם חייל, אשר עליו אפשר לסמוך. היכרנו אותו כולנו וידענו את תכונותיו הטובות והישגיו. חייל אמיץ ונועז היה אריה וכך גם נפל, אור ליום 30 באפריל במעוז בתעלה. אריה היה הראשון שאיתר וגילה כוח מצרי המנסה לתקוף את המעוז. הוא לחם כארי ונפל בגבורה. במעשהו ובדבקותו במשימתו קבע אריה את תוצאות הקרב". אחד מחבריו לנשק של אריה כתב לאחר נפילתו: "ישר היה ואוהב צדק ובכל הקשור ליושרו היה בלתי מתפשר. הוא לא יכול היה לשאת גילוי של עויל או של הפליה. ייתכן שחריף היה לעתים בתגובותיו אולם תמיד היה צודק". רשימות לזכרו של אריה פורסמו ב"ניב התלמיד", עלון בית-הספר התיכון עירוני א' בחיפה, ביום השנה הראשון לנפילתו וביום השנה השני.