ציפר, רן (רני)

בן דבורה וצבי, נולד ביום ט' בתשרי תש"י (2.10.1949) בקיבוץ שובל שבנגב, שהוקם עוד לפני מלחמת העצמאות. מילדותו ינק בביתו את הרוח החלוצית ואת האהבה לארץ. בגיל שנה עברו הוריו לגור בשכונת רמת-החייל בתל-אביב, ומאוחר יותר השתקעה המשפחה במרכז תל-אביב, שם גדל והתחנך. רן למד בבית-הספר היסודי "אחד העם" ובבית-הספר התיכון "גאולה". הוא השתייך לתנועת השומר הצעיר, שיחק כדורסל בקבוצת הנוער של "הפועל" תל-אביב, והמשיך לשחק כדורסל גם כשהתבגר ועבר לגור במושב תלמי-מנשה. הוא אהב לצלם והותיר אחריו אלבום מצילומיו הנאים. באוקטובר 1967 התגייס לצה"ל ושירת בחיל-הצנחנים. כספורטאי זריז, מחונן בכשרונות, וכבעל מוטיבציה גבוהה לשרת את המדינה, התגלה רן כלוחם אמיץ ורב תושייה. הוא לחם במלחמת ההתשה והיה עם הכוח שפשט על האי שדואן ועל האי גרין במצרים. כן השתתף במרדפים בבקעת הירדן ובפשיטה בביירות. כלוחם בחיל-הצנחנים עבר שורה של קורסים. בנובמבר 1968 עלה לדרגת רב"ט, ביולי 1969 עלה לדרגת סמל. באחד מאימוני הצניחה בלילה נפגע ברגלו והועבר ליחידת מודיעין של חיל-הצנחנים. במאי 1969 הועלה לדרגת סמ"ר. באוקטובר 1970 השתחרר רן מצה"ל והחל ללמוד באוניברסיטת תל-אביב. ברוך כשרונות היה וחרוץ. בימים למד היסטוריה כללית ותולדות עם ישראל, ובערבים למד משפטים. הוא מצא זמן לעבוד ולפרנס את עצמו, וגם לעסוק בתחביבי הספורט שלו. במלחמת יום הכיפורים נקרא לשירות מילואים. ביום שבו יצא לחזית הספיק לשאת את אשתו, ומטקס הכלולות ברבנות יצא הישר למלחמה. בתום הקרבות חזר ללימודיו באוניברסיטה, עבר לגור במושב תלמי-מנשה שליד רמלה ונולדו שני ילדיו. באוקטובר 1977 הוסמך כבוגר אוניברסיטת תל-אביב בהיסטוריה ובמשפטים. הוא פתח משרד עצמאי כעורך-דין, ובתקופה זו גילה חריצות וכושר עבודה מופלא. הוא ניהל את משרדו בתל-אביב ואת משקו במושב, היה מעורב בענייני ציבור, עסק בספורט וגילה עניין רב בתהליכים פוליטיים וחברתיים במדינה. הוא היה ער לצדק סוציאלי והגיש עזרה משפטית לשכניו במושב. עם זאת מצא שעות פנויות להתמסר למשפחתו. הוא אהב לטייל, והשבתות היו קודש לטיולים משפחתיים. עם פרוץ מלחמת לבנון נקרא לשירות מילואים. הוא לחם בגיזרה המזרחית והתקדם לעבר כביש ביירות-דמשק. ביום כ' בסיוון תשמ"ב (11.6.1982), חשה יחידתו לעזרת כוח שריון שנקלע למארב סורי וסבל אבידות כבדות. טיל סאגר שנורה מטנק סורי פגע בו ורן נפצע פצעי מוות. בן 32 היה במותו. רן הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית-שאול בתל-אביב. הוא השאיר אחריו רעיה, בן, בת, הורים ואח. שר הביטחון כתב עליו למשפחתו: "רן שירת במפקדת חטיבה של חיל-הצנחנים. בעבר השתתף במלחמת ההתשה, בפשיטה על האי שדואן ועל האי גרין, בפשיטה לביירות ובמרדפים בבקעה. הוא היה לוחם אמיץ, מסור לחבריו לנשק, גילה תושיה רבה בכל מצב וידע לשמור על קור רוח ובדיחות-דעת גם ברגעי מתח וקרב, עד שנפגע בעת ירי טילי סאגר". מפקד יחידתו כתב למשפחתו: "בנכם נפל מצפון לעיירה ראשידיה במזרח לבנון, בקרב עם הכוחות הסוריים, בעת שכוחות מחטיבת הצנחנים שבה שירת חשו לעזרת כוח השריון, שנקלע למארב נ"ט וסבל אבידות קשות. רן נפל בעת שנפגע מרסיס של טיל סורי. בכך נקטעה תקופה של 9 שנות שירות בחטיבה כמש"ק מודיעין, מאז הקמתה במלחמת יום הכיפורים. בשנות שירותו בחטיבה נתגלה כאדם ישר וכחבר לדוגמה, הדואג לזולת ומוכן לעזור לכל אחד מחבריו. הוא ביצע כל משימה שהוטלה עליו בתבונה רבה, במסירות וביעילות. היה מוכן לבצע כל משימה שהוטלה על יחידתו. בשל תכונותיו אלו, בשל חוש ההומור ורוח השובבות שליוו אותו בכל מעשיו, רכש חברים רבים מקרב מפקדיו ומקרב חבריו ליחידה". על שמו נקרא מגרש הכדורסל במושב תלמי-מנשה. חוברת הופיעה לזכרו ביום השנה למותו.