ציפה (בכר), משה
בן בכורה ואברהם (בכור), נולד בשנת 1928 ברובע גאלאטה, איסטנבול, תורכיה. שמונה שנים למד בבית-ספר יסודי, שנתיים בבית-ספר תיכון ובשנת 1943 הגיע לארץ-ישראל במסגרת עליית- הנוער. שנתיים למד ועבד בחקלאות בקיבוץ הדתי ברמתיים. אחר- כך עבר לתל-אביב ועבד במסגרות-בניין, כדי לשלוח חלק משכרו כתמיכה להוריו, שנשארו בתורכיה ולחסוך כסף לשם העלאתם ארצה ועזרה ראשונה בסידורם. בכל מכתביו להורים ולחברים שיבח את הארץ והחיים בה והלהיבם לעלות. אחרי החלטת עצרת האו"ם על החלוקה התגייס בין הראשונים, וחבריו זוכרים לטובה את קור-רוחו ואת התמצאותו במצבים קשים, שהיו להם לתועלת, וכן את העידוד שעודדם בשעת הפגזות קשות. משה שירת בחטיבת "גבעתי" והשתתף בקרבות רבים, בכללם כיבוש סלמה, יאזור, בית דראס, בקרב על אשדוד ועוד. בין קרב לקרב היה משוחח תמיד על הוריו ואמר שהוא נלחם כדי שיוכל להעלותם למולדת חופשית. באחרונה היה בין מגיני נגבה, ובעומדו על משמרתו מול משטרת עיראק-סואידן נפגע מכדור צלף ונפל, ביום כ"ד באייר תש"ח (2.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנגבה.