צינדר, אייזיק

בן לאה ושמואל. נולד ב-1878 בגאליציה ולימים עלה עם בני משפחתו לארץ-ישראל. אביו היה תקופת-מה רבה של צפת וב-1898 עברה המשפחה למושבה מחניים שבגליל העליון והיתה מראשוני המתיישבים במקום. ב-1901 יצאה אייזיק להתיישב בסג'רה, תחילה כפועל ולאחר תקופת מבחן כאיכר קבוע במושבה. הוא התגורר עם משפחתו בבתי החמר ולאחר כמה שנים רכש חלקת אדמה ונעשה איכר עצמאי. אייזיק היה גבר נמוך-קומה אך רחב כתפיים, חסון ואמיץ, נוח לבריות, חרוץ ושמח בחלקו. סיפורים רבים התהלכו בקרב מכריו על כוחו הפיסי ואומץ רוחו, וביניהם המעשה בעגלה עמוסה תבואה שהחליקה לתוך תעלה והוא העלה אותה במו ידיו והחזירה לדרך. וכן המעשה בכרם, שביקש אייזיק להיכנס לתוכו ולא יכול משום שחמורו לא הצליח להיכנס בין חרכי הגדר. אייזיק הרים את החמור, הכניסו לכרם ולאחר שאכל לשובע מן הענבים שוב העלה את החמור והחזירהו לדרך. כשהורע מצב האיכרים בסג'רה יצא אייזיק והיה לשומר במושבה מחנה ישראל – ישוב חדש, מוקף פורעים ושודדים, שהוקם בעת ההיא בעמק יזרעאל. בליל ב' באייר תרפ"ז (4.5.1927) תקפו ערבים את הישוב החדש ואייזיק נהרג בהתקפה זו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות של סג'רה. הניח אישה בהיריון, שתי בנות, שבעה בנים ושני אחים. א.ז. רבינוביץ, הסופר הישיש, אמר בדברי הספד לאייזיק: "יהודי כשר, עובד תמים שלא ידע פחד. אף על פי שחי חיי עוני לא נשמע בפיו קול תלונה. די היה בשבילו שיש לו אפשרות להשתתף בבניין הארץ. מותו על קדושת ארצנו ייתן אומץ לבחורים להילחם להרמת קרן העבודה וההכשרה בארץ". אייזיק חקוק על לוח חללי המושבה בבית הכנסת שבמושבה. אייזיק הונצח בספרים "מחניים – מושבה קצרת ימים;" "ההתיישבות בגליל התחתון" ו"סג'רה – תולדותיה ואישיה".