צימר, צבי (צביקה)

צבי (צביקה), בן מינה ויצחק ז"ל, מוותיקי חולדה ומבוניה ומקימיה, נולד ביום ט"ו בתמוז תשי"ג (28.6.1953) בקיבוץ חולדה. הוא סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים בבית-הספר בקיבוץ. מילדותו היה עירני ותוסס. את מרצו הרב הקדיש בעיקר לספורט, אבל הקפיד למלא את חובותיו כלפי בית-הספר ואף-על-פי שלא תמיד שקד על שיעורי הבית, הצטיין בבקיאות ובידע בכל אשר נלמד בבית-הספר. אחד ממוריו סיפר: "לימדתי את צביקה במשך תקופה מסוימת. הוא היה בעל תפיסה מהירה והבין את הנלמד, לכן הרשה לעצמו מדי פעם לא להקשיב. אולם כשהתבקש לענות על שאלה בנושא, תמיד ענה במהירות תשובה נכונה". הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" וכשסיים את לימודיו התיכוניים, החל להדריך נוער באזור הרצליה – תל-אביב. הוא אהב לנגן בגיטרה ובעתות הפנאי נהג לשבת בחוג חבריו, לנגן, לשיר ולשמוח יחד אתם. כן היה ספורטאי מעולה והצטיין בעיקר במשחק הכדורסל. הוא נמנה עם חברי נבחרת הנוער בכדורסל ואף זכה לייצג את המדינה בחוץ-לארץ, במסגרת ענף ספורט זה. חבריו לנבחרת כתבו עליו: "הספקנו להכיר היטב את צביקה. הוא עשה עמנו לילות כימים. בנבחרת התחבב על כולם והיה חבר אמיתי של כל אחד מחבריה. בין ענקי הנבחרת לא התבלט צביקה בגובהו, אך היה בו משהו, שרכש את הערצת הכול, משהו שקשה לתארו במלים. בדמותו היה מהבולטים בנבחרת". בד בבד עם עבודתו בהדרכה בתנועת "הנוער העובד והלומד" שימש גם כמדריך כדורסל מטעם אגודת "הפועל" בבית-ספר בחולון. הוא היה עלם חברותי, אהב לעזור לזולת ומעולם לא סירב להושיט יד ולסייע לחבר בשעת צרה. תמיד ניסה לעזור בפיתרון בעיות שאחרים לא הצליחו לפותרן ובזכות חביבותו וטוב לבו היה אהוב על חבריו עד מאוד. צבי גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר שהשתלם בקורסים חיליים שונים היה לתותחן בטנק ונשלח לחטיבת שריון בסיני. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. תמיד השתדל לבצע את המוטל עליו ביעילות ובקפדנות וזכה להערכת מפקדיו. גם בצבא עמדו הכל על מזגו הנוח, על אופיו הטוב ועל נכונותו לעזור לזולת והוא היה אהוד ומקובל על חבריו ועל מפקדיו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה צביקה מוצב במעוז "אורקל". כשנפל הפגז הראשון על המעוז, זינקו צוותי הטנקים מן הבונקר והחלו לנוע לעמדות קרב. בעומדו חשוף בצריח נפגע מפקד מחלקת הטנקים ונפל פצוע. צביקה, ששימש כתותחן, חבש את מפקדו ואחר-כך תפס את מקומו בצריח ונטל את הפיקוד על הטנק. אחד מחבריו למעוז סיפר אחר-כך: "צביקה גילה תושייה רבה, כושר מנהיגות ויכולת לחימה. משעת הפריצה מהמעוז לעבר כוחותינו ובמשך שני ימי הלחימה הוא פעל ללא דופי, בזריזות ובחירוף נפש. גם בשעות הקשות, כשהעייפות נתמנה סימניה והיאוש החל לכרסם, לא נטשה אותו רוחו הטובה והוא הצליח להדביק בה את הנמצאים אתו. מביטחונו העצמי ומרוחו האופטימית הצליח להאציל גם על אנשי החי"ר, שנדחקו לתוך הטנק לקראת הפריצה מן המעוז. תותח הטנק התקלקל והוא נאלץ לעמוד חשוף בצריח ואתו אוסף נכבד של רימונים. המוצא מהמעוז היה בידי המצרים וכל הדרך הייתה מלאה בחי"ר מצרי. הוא לבש אפודת מגן ששאל מאיש חי"ר ותוך כדי דהרת הטנק הטיל את רימוניו במצרים, שניסו לעצור את הטנק באש. הצוות הצליח לעבור שבעה קילומטרים ואז נקלע למארב של כוח מצרי גדול. הטנק נפגע והצוות נחלץ ממנו וניסה לנוע לעבר כוחותינו. המצרים דלקו אחריהם ואז נפגע צביקה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ חולדה. השאיר אחריו אם ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל, והוענק לו "עיטור המופת" על גילוי אומץ לב הראוי לשמש מופת. וזה תיאור המעשה כמסופר בתעודת העיטור: "ביום 6 באוקטובר 1973 שימש סמל צבי צימר ז"ל כתותחן בטנק ה-מ"מ, במעוז "אורקל". עם פרוץ הלחימה נפצע מ"מ הטנק, וסמל צבי צימר ז"ל נטל לידיו את הפיקוד על הטנק. אף כי היה רק תותחן בצוות, פיקד על הטנק ונלחם עם כוחות אויב. במשך יומיים פעל באומץ-לב ובקור-רוח ושימש מופת. תוך כדי חילוץ מהמעוז נפגע ונפל". במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "…צביקה שירת ביחידה בתפקיד תותחן טנק. הוא היה אהוד מאוד על חבריו ועל מפקדיו… הוא התבלט בכושר המנהיגות שלו ובהצטיינותו בענפי הספורט השונים…". משפחתו וקיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה מדברי חברים, ידידים ובני המשפחה על דמותו; כן יצא לאור ספר המספר על חייו ועל פועלו.