צימרמן, מנחם-נתן (מנדל נחום )
בן שושנה (רוזה) וד"ר מיכאל-ישראל, נולד ביום י' בניסן תרפ"ח (31.3.1928) בלונדון. בהיותו בן שלוש החל ללמוד בגן-ילדים יהודי, ובבית למד לדבר, לכתוב ולקרוא עברית. בחודש ספטמבר 1935 עלתה אמו איתו לארץ, כדי לחנכו חינוך יהודי טהור, והתיישבה בבית ים (אז – בית וגן), ליד יפו. בשנת תרצ"ו למד בבית-ספר יסודי פרטי ועלה באמצע השנה מכיתה א' לב'. בשנת תרצ"ז הועלה באמצע השנה ב"תחכמוני" בת ים מכיתה ג' לד'. בשנת תרצ"ט עבר ללמוד בתלמוד-תורה "עץ חיים" בבת ים ושם סיים כיתה ח'. בשנים תש"א ותש"ב למד ב"ישיבת היישוב החדש" בתל- אביב ובשנת תש"ג נתקבל לגימנסיה "מוריה" בתל-אביב. הוא התעניין מאוד בלימודי היהדות והיתה לו נטייה מיוחדת למדעי- הטבע, בייחוד לכימיה. היה הטוב בתלמידים במקצועות אלה. במדעים המדויקים הוסיף לרכוש דעת מתוך ספרים אנגליים ברמה אוניברסיטאית, שהיה קונה בכספי חסכונותיו מדמי-כיס. בבית התקין לו מעבדה כימית ועשה בה ניסויים רבים. מנחם-נחום היה הולך לכל הרצאה מדעית שנערכה בתל-אביב והשתתף בחוגים להשתלמות בבית-הספר. בהיותו בכיתה השביעית התייצב על דעת עצמו לבחינות-הבגרות הלונדוניות והצליח בהן ובשנת תש"ו סיים את לימודיו ב"מוריה" ועמד בבחינות-הבגרות של הוועד הלאומי. הוא שקד על תפילה בציבור וקביעת עתים לתורה. כדי לעזור בהעלאת הרמה הדתית של הנוער הדתי, הצטרף ל"בני-עקיבא" ומאז היה הרוח החיה של הסניף בבת ים. חבריו נהנו מהשיעורים שהעביר בתלמוד ומהשיחות להרחבת ידיעותיהם הכלליות. אביו, שנשאר באנגליה, הזמין אותו לבוא ולהמשיך את לימודיו באנגליה, אך הוא סירב לצאת אל הנכר ובראשית תש"ז התחיל ללמוד כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים וכמקצועות-משנה בחר בפיסיקה ומתמטיקה. היה מפעילי ברית הסטודנטים הדתיים "יבנה" ויזם ארגון חוג מיוחד בה לחניכי "מוריה". גם באוניברסיטה הוכר כצעיר מבטיח גדולות בלימודיו. הוא הגה תוכניות להתקין לו רדיו משדר-מקלט של חובב וספרייה ואוסף מדעי בביתו. חבריו בסניף "בני עקיבא" היו פעילים ב"הגנה", אך הוא, כנתין בריטי וכאיש העיון והמחקר, שוחרר גם משנת-שירות. אולם כשפרצה מלחמת-העצמאות אחרי החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, עזב את לימודיו וחזר לבת ים כדי להשתתף בהגנה עליה. הוא כינס בביתו את פעילי הסניף להתיעצות ולשיחות-הדרכה וכל לילה שלישי היה יוצא לשמירה בנקודה המסוכנת ביותר על גבול ג'בליה. לאמו היה אומר שוהא משרת בנקודה בטוחה בעורף. לשואלים אותו מדוע הוא הולך לנקודה זו על אף שאינו חייב לעשות זאת (כי השתייך ל"משמר האזרחי" ולא ל"הגנה") והוא בן יחיד לאמו, היה משיב, שהוא לא יתן לשלוח שמה במקומו בעלי משפחות שישאירו יתומים אחריהם. וכך הלך גם בפעם האחרונה לעמדה זו ביום ח' באדר א' תש"ח (18.2.1948). בערב עוד התפלל "מעריב" בעמדה ברוב כוונה והתלהבות ולפנות בוקר נפגע מכדור אויב ונפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
